חוכמת הקורונה המדריך לעולם החדש

אגואיזם בעידן גלובלי

כאמור, חוק ההתפתחות דוחף את כל בני האדם, העמים והתרבויות להיות קשורים ומחוברים יותר. עם זאת, באדם טבוע מנגנון נוסף שפועל לפי חוקיות הפוכה, מנגנון שדוחף להפרדה ולא מאפשר לאדם לזהות את עצמו כחלק ממערכת ואת טובתו האישית – כנגזרת מטובת הגוף הכללי, ולא כמנותקת ממנה.

מנגנון האגואיזם, מורכב מכמה רמות. ברמה הבסיסית הוא גורם לאדם כל הזמן לבחון את עצמו ואת הישגיו ביחס לאחרים – להשוות את הבית, הרכב, הקריירה, הילדים, המעמד הכלכלי או החברתי, וכן הלאה – כאשר השאיפה התמידית היא להרגיש גבוה מאחרים.

באופן טבעי, כשהאדם מסתכל על דבר מה, אין הוא רואה אותו כפי שהוא, אלא את התמונה שמצטיירת משיקולים של נזק מול תועלת. הוא בעצם בוחן במה יכול הדבר להועיל או להזיק לו. פעולה זו מתרחשת אינסטינקטיבית, והאדם אינו בהכרח מודע לה.

אמנם מנגנון האגואיזם טבוע גם ביצורים אחרים, אך אצלם הוא נועד רק לצורך הישרדות הפרט והמשך קיומו כחלק אינטגרלי מהטבע. בבני האדם לעומת זאת האגואיזם כל הזמן מתפתח ומתקדם. כתוצאה מכך, האדם לא מסוגל להסתפק במה שנדרש לצורך קיומו הטוב, אלא מתפתחת בו נטייה לנצל את הזולת להנאתו עוד ועוד. לכן, בשונה מכל יצור אחר, האדם לא משתמש במשאבים ובסביבה שלו בצורה מאוזנת.[1]

מנגנון זה בא לידי ביטוי גם ברמה הבינלאומית: הרצון לשלוט בשטחים, במשאבים ובאנשים ולנצל אותם היה הבסיס למלחמות הגדולות ביותר בהיסטוריה, ולמעשה הקים והפיל אימפריות שלמות.

מנגנון האגואיזם אינו חדש כמובן, אך בעידן הגלובלי הוא יוצר אי-התאמה לחוקיות שפועלת ברשת. צורות ההתקשרות השונות בין פרטים מתנהלות כאמור על בסיס אינטרסנטי. אם כן, אף גורם לא מביא בחשבון שבמערכת מקושרת, שבה כל אחד משפיע על כולם ותלוי בכולם, הוא נדרש להרחיב את הראייה המערכתית ואת רגישותו לצורכי האחרים. מדוע? כי אם לא כן, הוא משול למי שכורת את הענף שעליו הוא יושב.

"בעידן הגלובלי", קובע זוכה פרס נובל בכלכלה פול קרוגמן, "כולנו נמצאים בסירה אחת".[ii] מזכ"ל נאט"ו לשעבר חאבייר סולאנה מפרט את ההשלכות של כך: "התלות ההדדית חלה על כולנו. תחשבו על: סיכוני השימוש באנרגיה גרעינית, סכנת העשרת הנשק הגרעיני, איום הטרור, ההשפעות הנלוות לחוסר היציבות הפוליטית, ההשלכות הכלכליות של המשברים הפיננסיים, המגיפות, מצבי החרדה הפתאומיים, שינויי האקלים. שום דבר אינו מבודד לחלוטין. הבעיות של אנשים אחרים הן עכשיו הבעיות שלנו. איננו יכולים עוד להביט עליהן באדישות, או לקוות להפיק מהן תועלת אישית. עלינו ללמוד את כללי המשחק החדשים".[iii]

הפער הזה בין מגמת הטבע השואפת לאחד את חלקיה, לבין הטבע האגואיסטי שטבוע באדם, הוא המקור לביטויים השונים של סטרס אדיר שמורגש במערכות היחסים שלנו, רמה של מתח גבוה שמורגש באדם ובחברה. ברמה הפרטית, האדם מרגיש שהוא מתעורר בכל בוקר למלחמה, שבה הוא ניצב לבדו מול העולם כולו. ברמת החברתית, המתח נפיץ מאוד ומעורר גילויים של פילוג, שנאה ואלימות.