מתי נשתחרר מכל הפוליטיקה הזאת?

אני מסתכנת שאחרי שתקראו את הפוסט הזה, תסקלו אותי באבנים. כמי שמקדישה לא מעט זמן לחקר טבע האדם, בעיקר זה שדוחף ומניע אותי, סינדרום הזעם על השליח מוכר לי היטב. ועדיין אני מסתכנת כי אני מרגישה שאת הדברים האלה חייבים להגיד ועדיף שכמה שיותר יקשיבו. באמת יקשיבו ולא סתם יקראו.

הקורונה תפסה אותי בזמן שאני מסייעת להורים וקטינים להילחם על הזכויות הרפואיות שלהם. לצערי, יש בי הבנה שהיא מעבר לעמוקה שלממסד יש את ההגבלות שלו ולא תמיד החלטות שמתקבלות בדרג הממשלתי משקפות נאמנה את האינטרס הציבורי. זה ככה בנושאים של כלכלה, בנושאים של רווחה וכן, גם בנושאים של בריאות.

לא, זה לא עוד פוסט שנועד לחשוף את הפוליטיקה במערומיה. הגם שכל בר דעת מבין שהפוליטיקה מכתיבה את סדר היום, אין לי שום כוונה להפנות זרקור למה שברור מאליו לרבים מאיתנו.

אני ברשותכם אתמקד במה שלא מובן מאליו – הגיע הזמן שנתבגר ונפסיק להאשים את ההנהגה על כל הדברים הקשים והכואבים והמקוממים שקורים לנו. אם כבר להפנות אצבע, אז להפנות אותה בראש ובראשונה אלינו. בני האדם שלא נמצאים בשום דרג של הנהגת המדינה. אנחנו אשמים. אנחנו ברייטינג שאנחנו מעניקים לרעל שמשדרים לנו בתקשורת, לשינאה שמטפטפים לנו מדי יום גם בחדשות, גם בתוכניות הסו קולד "ריאליטי", שכבר כל אדם שיש לו טיפה של הגיון בריא מבין שנעשים שלל מניפולציות כדי להביא לאנשים את הדרמה של השתלחות חסרת רסן בפריים טיים בשביל בקושי חצי מיליון אחרי מיסים. ואם זה סלבריטאים, אז עוד יותר טוב.

אנחנו מעבירים על כולם ביקורת, על ביבי, על בני, על טיבי ועל כל שאר הנציגים ששמם לא מתחרז עם השלושה הראשונים אבל לעשות מעשה ולהנהיג בעצמנו אף אחד לא מוכן.

אם נשב ונחכה עד שחברי הכנסת במקום לריב ולעשות הכל כדי לשמור על הכיסא, יתחילו לחשוב עלינו, כדאי כבר לקנות חלקת אדמה למסע האחרון כי זה משך הזמן שנצטרך להמשיך ולחכות שזה יקרה. אף אחד לא יחשוב עלינו. ואין פה את מי להאשים כי מדובר בטבע האדם. אגואיסטים חסרי מעצורים.

אז מה נשאר? נשאר לשנות את היחס שלנו למציאות ובעיקר זה לזה. עלינו למצוא את המקום שבו היגיעה, המאמץ וההשתדלות שלנו תישא פרי ושם להשקיע. מהו העתיד הטוב שלי ובמה הוא תלוי? הוא תלוי בשינוי טיב היחסים בינינו. ביכולת של כל אחד מאיתנו להשקיע ביחסים במקום מרדף חסר תכלית וטעם אחרי כסף ונכסים.

אם לא נעשה את מה שבידנו לעשות, האלטרנטיבה היא פשוט לסבול. או לבזבז אנרגיה איפה שלא תהיה תועלת. כך או כך, המציאות שמשתנה לנגד עינינו ושדוחפת אותנו ליצירת איזון בין האנושות לבין עצמה מבינה לבין הטבע שבו היא חיה, תמשיך לפעול בדיוק לפי אותם חוקים וכמו שאפשר להתעצבן על גרביטציה אבל בסופו של דבר להפנים שזה חוק שצריך ללמוד לחיות איתו, כך גם אנחנו ניאלץ להבין שברגע שנדע לבנות יחסים טובים בינינו, אז ורק אז יהיה לנו טוב.