תפריט
תפריט
בחור ספונטני, פשוט, הכול קליל אצלו. בדיוק מה שהייתי צריכה כדי לשבור עוד קצת את הגבולות. מאותו הרגע הטיול שלי קיבל מפנה חדש לחלוטין – ממצב שהכול מתוכנן, למצב שלא ידעתי מה אעשה מחר או בעוד חמש דקות. חוסר הוודאות, שהיה דבר כל כך מפחיד, הפך להיות נפלא.
מצאנו שאנחנו כל כך נהנים יחד! הוא שיתף אותי בהשקפת עולמו, בתוכניות לעתיד, וזה היה בעיקר למצוא דרך להתנתק מכל מה שמגביל בעולם הזה. הוא הקסים אותי! הרגשתי שהוא פתר את כל תעלומות החיים ורציתי ללגום ממנו עוד ועוד. כשהסתיים הטיול התפצלו דרכנו וקבענו שאני מצטרפת אליו אי שם רחוק בקצה העולם. עשיתי כל שביכולתי כדי להגיע אליו, באמונה שבקרוב שוב ארגיש חופשייה, למרות הביורוקרטיה והחוקים הבינלאומיים שאיימו להגביל אותנו.
זה לקח שנה וחצי, אך במהלכה שמרנו על קשר וירטואלי, וכשדיברנו על החלומות המשותפים זה עוד יותר חיזק את המוטיבציה שלי. הוא חיכה לי ואני לו, כשכל הזמן נזכרת דרך התמונות שלנו יחד כשהיינו חופשיים מדאגות.
הגיע היום ואני על המטוס, הלב דופק והאדרנלין בשמיים. וזהו, הנה הוא! ניגש אליי בנונשלנטיות האופיינית לו ונשק לי קלות על השפתיים. זה קצת בלבל אותי, איפה ההתלהבות? אבל נו, בכל זאת הוא קליל כזה, זה הרי מה שאני אוהבת בו, לא?
בהדרגה הבנתי שכל מחוות האהבה שהיו בטיול ולהן ציפיתי, לא היו עוד. "מה קורה לך?", ביקשתי לדעת. הוא אמר שהוא צריך להבין דברים ואז ידבר איתי, ובינתיים המשיך לשקוע לו בענייני עצמו, עד שהוא הבין שהוא חייב לי הסבר: "אני לא יכול להבטיח לך את אותם הדברים שהבטחתי, אני לא יכול לאהוב לנצח. לא רק אותך, אלא אף אחת. תודה לך שגרמת לי להבין שאני אוהב את עצמי יותר מכל אחד אחר, שמערכת היחסים החשובה ביותר בחיי היא שלי עם עצמי".
נשבר לי הלב, בכיתי. זה לא פייר, חציתי חצי עולם בשביל הקשר הזה! חיינו באותו מרחב, אך לא כזוג אוהבים. הייתה לי תקווה שמשהו ישתנה, אך זה לא קרה, וכך חזרתי לארץ שבורת לב. לקח לי זמן להתאושש, אך בסופו של דבר הבנתי – הוא לא אהב אותי מעולם, רק ראה את הפוטנציאל למימוש עצמו דרכי. בדיעבד הבנתי שזה מה שגם אני ראיתי בו.
הבנתי שמה שאני באמת רוצה זה לחיות בלי גבולות, וכבר התחלתי לחפש את דרכי החדשה לחיי החופש. אלא שהחיים לא מתנהגים לפי הזמנה. עברתי תאונה ומצאתי את עצמי מוגבלת יותר מאי פעם. הרגשתי כאילו אני כבולה בשלשלאות, ולא הייתי מוכנה לקבל את זה, בעטתי לכל הכיוונים וזה גרם לי להביט למעלה – למה זה קורה לי?! אפילו לא ידעתי למי אני פונה.
התנהלתי כמו שמצופה ממני, מצאתי דירה, עבודה, חברים חדשים, אך בעיקר הרגשתי אבודה. האם איבדתי את אהבת חיי? אולי היא עוד לפניי… על כך ועוד, בסיפור הבא.
© כל הזכויות שמורות לישראלית – עיתון נשי חברתי
מבית קבלה לעם
הצהרת נגישות