שיעור בטבע

זו הפעם הראשונה שכל העולם יחד חווה את אותו האתגר, אנשים ממדינות שונות עוברים עכשיו כמעט אותו הדבר. נכנסנו להרגשה משותפת. ולשם אנחנו הולכים, להיות הרבה יותר חכמים.

יפעת צוקר

סגרו את השמיים, את בתי הספר, המסעדות והקניונים, כל מה שמילא לנו את החיים. סגורים בבתים, מקבלים חיסונים, ועדיין לא רואים את הסוף לכל הסגרים. עוד יש מי שחושב שהכול יחזור לקדמותו? גם אם החיסון ימגר את המגיפה, עדיין נישאר עם כל ההשלכות של השנה האחרונה. מדינות בחובות, מלחמות שרק מחכות להתפרץ, המוני מובטלים, ענפי תעשייה שלמים שנכחדים.


זו הפעם הראשונה שכל העולם יחד חווה את אותו האתגר, אנשים ממדינות שונות עוברים עכשיו כמעט אותו הדבר. נכנסנו להרגשה משותפת. ולשם אנחנו הולכים, להיות הרבה יותר חכמים.


להבין שאנחנו לא חזקים כמו שחשבנו, שהטבע שלנו הרסני, אחד כלפי השני, אחד על אחד ומדינות למדינות. יש לנו אלפי דוגמאות איך שבחלוקה בזויה אנחנו הורסים כל חלקה טובה. איך באגו המתפרץ ומרדף אחרי כבוד ושליטה אנחנו מגלים אנושות ממש חולה.
הטבע מוחץ ולוחץ אותנו למצב הבא שלנו, בו כולנו בהרמוניה כמוהו. כל חלק בגוף לא משרת את עצמו, אלא חי כדי לקיים את הגוף כולו. כך אנחנו צריכים להיות. במילים אחרות הטבע הוא כמו אמא שאומרת לילדים שלה: בבקשה חמודים תשחקו יפה, יהיה לכם הרבה יותר כיף, תוכלו ליהנות מיותר צעצועים, לאכול מגוון יותר גדול של ממתקים, תהיה לכם שמחה גדולה בלב, רק שתלמדו אחד בשני להתחשב.