פרפרים בבטן: על מערכות יחסים שמשפיעות על מחלות העיכול שלנו

לאורך השנים בקליניקה ראיתי שאף שרוב המטופלות החולות במחלות מעיים מגיעות מבתים אוהבים ותומכים, הן עדיין חשות חוסר נוחות וחוסר ביטחון באחת ממערכות היחסים המשמעותיות במשפחת המקור שלהם: אימא, אבא או אחד האחים. משהו בזרימה ביניהם היה או עודנו תקוע.

אדווה פלצ'ינסקי

דנה, בחורה צעירה יפהפייה, בתחילת החיים המשותפים שלה עם בן זוגה, החלה לסבול משום מקום מכאבי בטן חזקים ובלתי פוסקים, מחוסר תיאבון, חום, הקאות ושלשולים, ומירידה משמעותית במשקל.
מהר מאוד היא הפכה להיות עצובה ומסוגרת, חסרת ביטחון. היא החלה לחשוש לצאת מהבית כדי שלא יפקוד אותה שוב אחד ההתקפים בלי התרעה מוקדמת, והיא תהיה רחוקה מדי מתא שירותים.
הוא רצה לעזור לה, אבל לא ידע איך. הוא הרגיש שהיא הודפת אותו מעליה. כשכבר הגיבה, כל מילה שאמר, התקבלה בכעס. מבחינתה הוא פשוט לא מבין אותה.
לדנה היה קוליטיס. הקשר הזוגי שלה היה בבעיה והיא הייתה אומללה. דנה לא היחידה. בשני העשורים האחרונים חלה עלייה משמעותית ועקבית במספר המאובחנים במחלות מעי דלקתיות, והנפוצות בהן הן קוליטיס וקרוהון. רוב המאובחנים הם נשים.

הקשר בין מקור המחלה ו"פרפרים בבטן"

בהיותי מטפלת, אני חווה בעבודתי את העלייה החדה בכמות המטופלים שמגיעים אליי בשל בעיות רגשיות שונות, וברקע שלהן נמצאת מחלת מעיים כלשהי. הטיפול באנשים אלה מתחלק לשתי רמות, ששתיהן חשובות מאוד.
ברמה הפיזית המחקר משוכנע שהגורם למחלות מעיים כרוניות הוא מנגנון אבחון פגום שבגללו מערכת החיסון מגיבה באופן שגוי לחיידקים.
חוקרים מהמרכז הרפואי ג'והנס הופקינס מצאו כי למעיים יש מוח קטן משלהם הנקרא ENS, ויש בו מאה מיליון תאים עצביים הפזורים לאורך מערכת העיכול. כמו כן, הם מצאו שקיים קשר קבוע בין המוח הגדול שלנו לבין "המוח של המעי". כלומר, לא במקרה אנחנו מרגישים בסיטואציות שונות "פרפרים" בבטן. הסיבה היא שכאשר אנחנו מתרגשים או מבוהלים, מופעל המנגנון המקשר בין המוחות וגורם לנו "להרגיש את הדברים" גם בבטן שלנו. זאת אומרת, קיים קשר בין רגשות לפעילות מעיים, וכאן נכנס לתמונה הרובד השני של הטיפול במחלות אלה, הרובד הרגשי.

 

מחלות עיכול

מחלות מעיים כרוניות ומערכות יחסים

לאורך השנים בקליניקה ראיתי שאף שרוב המטופלות החולות במחלות מעיים מגיעות מבתים אוהבים ותומכים, הן עדיין חשות חוסר נוחות וחוסר ביטחון באחת ממערכות היחסים המשמעותיות במשפחת המקור שלהם: אימא, אבא או אחד האחים. משהו בזרימה ביניהם היה או עודנו תקוע. המטופלות הללו לרוב לא פתחו את המשקעים ולא דיברו עליהם מעולם. לעיתים קרובות גם לא הצליחו לבטא במילים את המחשבות והרגשות שלהם סביב מערכת יחסים זו. הן הרגישו צורך לגונן על האדם שאיתו הייתה להן מערכת יחסים מורכבת, וברוב המקרים הוא אפילו לא קיבל רמז על הקושי שהן חוות מולו.
כצפוי, המחשבות והרגשות הללו אינם נעלמים. הם נשארים בגופו של האדם שחווה אותם ועלולים לפגוע בתפקודו. ייתכן כי בקרב חולי מעיים כרוניים הרגשות הללו באים לידי ביטוי בכאבי בטן שמופיעים אפילו כשרק עולה מחשבה על האדם השני. כך יוצא, שמעבר לקושי הרגשי, מתפתח גם קושי פיזי-תפקודי שמגביר בתורו את הקושי הרגשי, וחוזר חלילה. הגירוי הבלתי פוסק של המעיים וחוסר היכולת לעבד הרגשות האלו, אולי הוא הגורם לאותה דלקת כרונית.
כתוצאה מזה שהאדם חש תסכול אבל אינו מדבר עליו מחשש שדבריו לא ישמעו ממילא גורמת להתנהגות דומה גם במערכות היחסים המשמעותיות של האדם. במצב כזה אנו עדים לעיתים קרובות ל"התפוצצויות" רגשיות לא צפויות לכאורה, שעשויות להיראות לא פרופורציונלית לבני הזוג או לבני המשפחה. האפקט המתמשך הזה מוביל בסופו של דבר לקושי ביכולתם של החולים לתקשר בקשר, ולתווך זה לזה את האתגרים ואת השמחות שהם חווים. כך הקשר אינו מתפתח, והוא עלול אף להיות בנסיגה, ובמקרים קיצוניים להסתיים. את זה אני רוצה למנוע.

כאבי בטן

איך מטפלים?

כמו כל מטפל אחר, מטרתי היא לשפר את איכות חיי המטופלים שלי. מלבד הטיפול הקונבנציונאלי במרפאות בתי החולים, אשר בהחלט מסייעות בהקלה על הסימפטומים ובצמצומם, אני מנסה להעניק מענה להיבט הנפשי של התופעה. אני מסייעת ביצירת מערכות יחסים בריאות, שיש בהן הדדיות, חמלה ודאגה, ומעניקה לאדם תחושת שייכות וביטחון.
לשם כך, רצוי ששני בני הזוג, או שני בני המשפחה, יעברו תהליך שבו ילמדו איך לדבר זה עם זה, ולבסס שיח של דאגה ופתיחות, מתוך שאיפה להפוך כעס ושנאה לאמפתיה, להכלה ולאהבה. החשוב ביותר בתהליך הזה הוא ההבנה שדווקא מתוך המקום הכאוב והשחור, קיימת הזדמנות לבנות קשר חזק יותר, שבו כל אחד שומר על ייחודיותו וגם היחד שלהם מתחזק ומהווה מקור לביטחון ולשמחה.

מזון זה לא רק אוכל

עד כה דיברתי על הצד האישי של המחלה, כעת אני רוצה ללכת צעד אחד קודם. כאמור, המדע מבין היטב ששורש המחלות טמון ביציאה מאיזון רגשי ובהמשך פיזיולוגי. מסקנה זו מבססת את האפשרות שהגוף מושפע מהמוח, או ליתר דיוק מהמחשבות שאנחנו חושבים.
חכמת הקבלה, המכונה גם חכמת החיבור, מסבירה שהכול מתחיל בכוחות שמאזנים את המערכות הרגשיות והפזיולוגיות שלנו. ניתן לקרוא לכך האיזון הרוחני של האדם. מהו אותו היבט רוחני? המזון שהאדם סופג מהסביבה האנושית שבה הוא חי.
מלבד הסביבה הרעילה שאנחנו חיים בה – לא רק ברמת זיהום האוויר והחומרים הכימיים (חומרי הניקוי, הסבונים, הבדים הסינטטים שפולטים רעלים ועוד), אנחנו נמצאים תחת השפעת רעלים מנטליים. החדשות, הקללות, האגרסיביות, האלימות, שנאת החינם, או בקיצור תחושת ההישרדות היומיומית בים המסרים השליליים שאנחנו סופגים לתוכנו, מוציאות את האדם מאיזון, ועלולות להוציאו ממרכז הבריאות שלו.
האנושות כיום כבר מבינה את הקשר בין המשתנים, אבל מאחר שכל אחד מאתנו סגור בתוך בועת האני שלו, אנחנו לא מצליחים להתחבר כדי להגיע לחשבון נפש בריא. מהו אותו חשבון? ההסכמה שעלינו לראות מעבר לפרט גם את טובת הכלל כולו, ולהקים מערכת שתעזור לחברה האנושית להעניק יחס טוב לכל אדם ואדם.
כאשר נרכז את המאמצים שלנו בכיוון הזה, נוסף על הטיפול הפרטני בכל חולה, נגיע לרמת התקשרות חיוביות בינינו ונרצה בטובת הזולת בדיוק כפי שאנחנו רוצים בטובת עצמנו. אז כבר לא ישנה לנו מה נאכל או אפילו מה ננשום, אלא הכול פשוט יסתדר מאליו. המחשבות שלנו יאזנו את העולם.