כשבתם הבכורה אודט הגיעה לפירקה, היא שודכה בעל כורחה ליוסף, בן לאחת המשפחות העשירות והמכובדות. אודט בכתה ימים רבים, התחננה לאביה ולאמה לבטל את השידוך, "אני לא אוהבת אותו", אמרה, "ליבי נתון לאחר". אך הם לא שעו לתחינותיה, אמה חיבקה אותה לליבה, "בחרנו לך את הכי טוב, הוא בחור ממשפחה טובה ומכובדת".
ביום החתונה, ההכנות בשיאן, שולחנות עם מפות צחורות הוצבו בחצר ביתה המטופח, הטבחים במטבח מבשלים את מיטב המעדנים. לקראת הערב החתן ומשפחתו מגיעים לבית הכלה, האורחים מתיישבים סביב השולחנות, לוגמים מהיין המשובח. אודט עשתה מעשה שלא אירע מעולם בקהילה. היא נעלמה. שמלת הכלולות הצחורה נותרה מיותמת בחדרה, היא ברחה עם אהוב ליבה.
מפח נפש כבד נפל על החתן ומשפחתו, הוריה לא ידעו את נפשם על החרפה והבושה שבתם הטילה על המשפחה. סבתו של יוסף, כשעיניה רושפות וזעמה עולה על גדותיו, קיללה מול כל האורחים, "אני מאחלת לכם שדור אחר דור לא תזכו לחתן את בנותיכן, כל הבנות במשפחותיכם תישארנה רווקות עד יום מותן".
וכך ארבעה דורות, הקללה מרחפת כצל כבד, רק הבנים נישאים ומקימים משפחות, כל בנות המשפחה, יפיפיות וחכמות, חרף כל המאמצים, נשארות רווקות. משפחת מנשה מבינה שקללה חזקה ואכזרית רובצת על המשפחה. יאיר, הצעיר במשפחת מנשה, נישא לסמדר, וכשנולדו להם ארבע בנות הם החליטו שלא עוד.
הם נפגשו עם אדם אחד שנודע בחכמתו, הם סיפרו לו את סיפור הקללה במשפחתם, והוא עם עיניו הטובות הסביר, "לקללה יש כוח גדול מאוד וביכולתה לרדוף אחר האדם במשך דורות. אך הבשורה הטובה היא, שישנה דרך להתגונן מפניה".
סמדר נשמה לרווחה, "מה הפתרון?", שאלה בהתרגשות. "ניתן להתגונן מקללות וממחשבות רעות רק על ידי מעשים טובים", ענה. רגע של דממה ומבוכה שררה, "אילו מעשים טובים?", שאלה בחשש. והאיש חייך, "זה פשוט, יחסים טובים, חיבוק, חיבור והשפעה טובה, לעשות טוב לזולת, לכולם, זאת השמירה וההגנה החזקה כנגד כל הקללות". כשנפרדו לשלום הם חשו הקלה ונהגו במשך שנים כעצת האיש החכם.
השבוע קיבלתי הזמנה לחתונת בתם הבכורה, הבשורה התקבלה בשמחה מיוחדת, בעיקר אצל כל מי שמכיר את סיפור המשפחה. אך עיקר ההתרגשות פרצה כמעיין המתגבר מההבנה הכול כך ברורה, שהשינוי בכל רבדי החיים יבוא מתוכנו, מהיחסים הטובים בינינו, ממחשבה טובה על האחר, זוהי הברכה וההגנה ההדדית.
כשכולי אושר צרוף, נזכרתי בכתוב: "מי האיש החפץ חיים, אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ושפתך מדבר מרמה, סור מרע ועשה טוב, בקש שלום ורודפהו" (תהלים ל"ד).
© כל הזכויות שמורות לישראלית – עיתון נשי חברתי
מבית קבלה לעם
הצהרת נגישות