לקבל הכל מהכל

אפרת כדורי מינוחין

הקורס הראשון שלמדתי ביסודות הכלכלה מתאר את הכלכלה הקפיטליסטית בפשטות: רובינזון קרוזו היה תקוע על אי בודד, ונדרש להחליט כיצד לנצל את זמנו. הוא יכול להקדיש את שעות היום לקטיפת קוקוסים על פי "פונקציית ייצור" מסוימת או לשכב לו בנחת על החוף ולבהות בשמיים.

איך יקבל את ההחלטה המועילה ביותר? יש פה שני משתנים שיוצרים את "פונקציית התועלת" – צריכה וזמן פנוי. ורובינזון שלנו כמובן רוצה כמה שיותר קוקוסים וכמה שיותר זמן פנוי. ולשם כך, במשך השנים רובינזון גיבורנו התקדם וייצר מכונות ורובוטים משוכללים, אפילו פיתח בינה מלאכותית עד שכמעט הכול נעשה באופן אוטומטי ללא מגע אדם. והנה, יש לו אינספור קוקוסים ואפילו מיץ בטעם קוקוס וחלב מקוקוס, יש לו הכול מהכול בשפע ובזול – פשוט נפלא!

אבל אם נחזור לאותו אי בודד, ניזכר שרובינזון קרוזו רצה עוד משהו לא פחות חשוב מקוקוסים, הוא רצה כמה שיותר זמן פנוי. אז מסתבר, שהרצונות שלו כל כך גדלו עד שכל המכונות וכל הרובוטים, ואפילו הבינה המלאכותית, לא רק שלא אפשרו לו יותר זמן פנוי, הם די חיסלו לו כל רגע פנוי, עד כדי כך שהם השכיחו ממנו שפעם זה היה משהו שהוא כל כך שיווע אליו.

ופתאום הגיעה הקורונה, שהזכירה לחלק מאותם רוביזונוס קרוזו שזמן פנוי הוא רצון טבעי ובריא, ושפונקציית התועלת שלנו קצת יצאה מפרופורציות במרוצת השנים, ועם הרצונות השונים והמוזרים שנוספו לנו, עכשיו אנחנו מגלים שהם די מיותרים. רובינזון קרוזו צריך למצוא אלטרנטיבה לכלכלה הקפיטליסטית, כי בסופו של דבר, לא רק שהיא לא הוכיחה את עצמה, היא יצרה נזקים אדירים, וכן, יש אלטרנטיבה וצריך להתקדם אליה.

הכלכלה הקפיטליסטית בנויה כל כולה על להשתיל לנו רצונות שלא היו קיימים בנו מעולם. אתם חושבים שרובינזון קרוזו אי פעם דמיין שהוא צריך קרם קוקוס? או אולי אייפון 11? לא ממש, אבל פתאום הוא מאוד הרגיש שהוא ממש חייב את זה.

הרצונות הבסיסיים של כולנו להרגיש שייכים, בטוחים ואהובים לא השתנו, אבל עם השנים הם התכסו בהרבה מאוד רעש של תרבות הצריכה ובאשליה שלה שהאושר שלנו טמון באייפון 11 ובכל החומריות שמקיפה אותנו. בשביל זה הקרבנו את שעות הפנאי שלנו, ויתרנו על המשפחה שלנו, נכנסנו לתחרות עם הסובבים אותנו למי יש יותר.

עכשיו, כשהבנו שבעצם התבלבלנו, ומה שאנחנו באמת צריכים אלו שעות פנאי לעשות מה שאנחנו אוהבים וליהנות מהיקרים לנו, להתחבר יותר בינינו – כל מה שנשאר זה רק להתאים את הכלכלה לכך. כלכלה חדשה כזאת תיקח בחשבון שכולנו מחוברים, ולכל פעולה של כל אחד, בכל מקום, יש השפעה והיזון חוזר. היא תשאיר מאחור את הקניבליזציה הקפיטליסטית ואת תרבות הצריכה, ותצעד קדימה לראייה מערכתית אינטגרלית מחוברת.