איך למנוע את הרצח הבא: פתרון חברתי מקיף

הכאב העצום על נשים צעירות, אהובות, מוכשרות ויפיפיות שנרצחות בשיא חייהן מעורר שאלות מצמררות. זה לא הדימוי שהיה לנו של ״אישה מוכה״ או מישהי שסובלת מאלימות. פעמים רבות הן מגיעות ממשפחות אוהבות, עוצמתיות, עטופות בחברה, ואף אחד לא מצליח לעכל ולהבין איך זה קרה. כנראה שהמניעה, הטיפול והאחריות נמצאים בפריזמה הרבה יותר רחבה, כלל חברתית.

דנה נהרי

האחריות על כולנו, כי לא מספיק לגדל ילדה שהיא פרח לתפארת בתוך המשפחה הפרטית שלנו. צריך גם לבנות חברה לתפארת שבה עשבים שוטים ומעוותים כאלו פשוט לא יוכלו לגדול או להתקרב לפרחים. המאמר הזה נכתב בידיים רועדות מדם ליבנו, כי כל הבנות הן הבנות של כולנו, והטיפול החינוכי-חברתי מוטל על הכתפיים שלנו כחברה. אסור לחכות לאסון הבא.

מאיה ווישניאק, מסטואל אלאזה ומיכל סלה ז"ל. התמונות באדיבות המשפחות

אומרים שאנחנו עם חכם. הבאנו לעולם את הדיסק און קי, את עגבניות השרי ואת כיפת ברזל. אז איך אנחנו חיים בתוך גינה כזו מוזנחת שבה העשבים האלו גדלים פרא? כנראה שאנחנו מבריקים בהמצאות שלנו, אבל הרבה פחות מוצלחים בהתנהגות וביחס בינינו. אף אחד לא מלמד כאן דרך ארץ, והתוצאה היא חיים מלאי סטרס, עצבים ושנאה, שבמקרים קיצוניים מסתיימים בטרגדיה ובנרות זיכרון.
גם אם הגענו לפסגת ההייטק, מהותנו הפנימית כבני אנוש לא התפתחה הרבה, מנגנון הדחפים שמניע אותנו נשאר פרימיטיבי ואגואיסטי.

כנועים ליצר התחרותי שדוחף אותנו לדרוך זה על זה, להרוויח כמה שיותר, ועדיף על חשבון האחרים. גאווה ושנאה הדדית שורות בין כולם לכולם. בין ילדים שמחרימים ובין מבוגרים שמנצלים ורומסים. אז מה הפלא שהיא מתפרצת גם בין בני זוג?
בחברה של זלזול כללי, גברים מוכנים להזיז את הנשים במרפקים הצידה, שלא יעמדו בדרכם. הזלזול הזה הוא בעיה שורשית, עמוקה, שקיימת באנושות כבר אלפי שנים. היא לא זוגית נקודתית, היא כלל חברתית. ובחברה המודרנית של המילניום השלישי אין לזה מקום. דרוש כאן חינוך אנושי חדש.

בעולם החדש החברה צריכה לעבור "כיול" שיאפשר לנשים וגברים להרגיש לגמרי שווים. ושווים זה לא זהים. אישה חלשה יותר פיזית, תלויה בדאגתה למשפחתה, לילדיה וגם לה עצמה. דווקא המקום הפגיע הזה צריך להזמין כלפיה יחס עדין, אדיב, מתחשב מהגבר. כן, יחס של ג'נטלמן.
כדי לתקן את הזלזול שהתפשט כאן, צריך להעניק לנשים לא רק שוויון אלא ממש עדיפות. כמו במאזניים, שמניחים משקלות זה לעומת זה במטרה לאזן בין שני הצדדים. ולא מדובר על שריון תפקידים בכירים, מדובר על יחס פנימי עדין ובריא שעלינו להנביט ולגדל בחברה הישראלית מצד הגברים לנשים. זה צריך לזרום בדם שלנו, לעבור עמוק בחינוך שלנו, עד שזה יהפוך להיות טבעי.

איך עושים את זה?

ידוע בחינוך ובפסיכולוגיה שהרגל שמסגלים בהתמדה, הופך לטבע שני. אנחנו צריכים להתחיל עם זה משלב חינוך הילדים, להשקיע משאבים בסרטים ובסדרות טלוויזיה בריאות, לערוך שיחות מצולמות עם פסיכולוגים. אבל במקום זה כולם יושבים וצופים בעוד קרבות והתנגחויות של פוליטיקאים, או לחילופין בעוד קרבות סכינים על המנות המצולחתות ביותר. אז למה אפשר לצפות?

להעריך את ההבדלים

יש הבדלים טבעיים בין גברים לנשים, ואנחנו לא רוצות לטשטש אותם. אנחנו נשים לא גברים, ואנחנו לא רוצות שיתייחסו אלינו כמו לגברים. ולכן החינוך הנכון הוא ללמד את הבנים, שיגדלו ויהפכו לגברים, לתת לנשים יחס מיוחד, מקום מיוחד. זה קצת מזכיר את היחס החם והעדין שאנחנו נותנים לילדים שלנו. מפני שילד נמצא במצב רגיש ופגיע יותר, אנחנו תמיד עוטפים אותו בהגנה.

כמו שגבר בריא מסתכל במבט מיוחד, עדין ואוהב על הילד שלו, כך הוא צריך להסתכל על אישה בחברה. עליו לשייך לה חשיבות מיוחדת. רק בצורה כזו אנו נהפוך שווים ונתקן את הזלזול הקיצוני והכוחני שקיים היום.

לא כוחנות או שוויון עיוור

התנועות הפמיניסטיות נלחמות על זכויות ומנסות להיות זהות לגברים. אבל זו לא הגישה. אנחנו רוצות לבנות חברה שבה היחס לאישה הוא מיוחד, עדין, לבבי, מגיע מתוך הבנה והרגשה פנימית. בוודאי שבמצב כזה גם נשים ידעו להעריך ולהוקיר את הגברים שלהן, וכך כולנו נרוויח.

בגישה טבעית ובריאה אנחנו לא מנטרלים את הבדלי המינים. גבר רוצה להתייחס לאישה כמו לאישה, וגם אישה לא רוצה שגבר יתייחס אליה "כמו לקיר". אנחנו לא מעוניינים לעבור לפמיניזם הקיצוני שמנוהל על ידי נשים שאיבדו את הנשיות שלהן ורק מבקשות לשלוט בגברים. אישה שמתקדמת היום למשרות בכירות חייבת להראות שהיא "גבר גבר". בגישה כוחנית כזו אין איזון, אין חיבור, אין הדדיות, אז מה בעצם משיגים?

איך אנחנו כנשים נגרום לשינוי

כן, אנחנו צריכות לדרוש שינוי. אבל כדי להצליח עלינו להיות מחוברות בינינו, ולא לראות דרך האגו הצר איך נסדר את הגברים ונדרוש את מה שמגיע לנו. בצורה כזאת זה לא ילך. אנחנו צריכות לדרוש רק דבר אחד: שכולנו בכל החברה נהיה בחיבור נכון בינינו. כלומר לדאוג לטובת כולם בצורה שווה. אין אדם ששווה יותר או פחות מהאחר, אלא כולנו שווים. ואנחנו רוצות את טובת כולם, ממש כמו במשפחה.

גבר שיפגין התנהגות כזו ראוי ליחס טוב ומיוחד מהאישה כלפיו. הוא ירגיש שהאישה מצפה ממנו להיות גבר מכבד, מעריך ואוהב, ויתבייש לא להיות הגבר הזה. כשהוא יראה לידו אישה הוא באופן טבעי יתנהג באדיבות. הוא ירגיש שהוא חייב להיות ג'נטלמן, ושזה נקרא להיות גבר. גבר הוא מי שנלחם על כבוד האישה.

עניין של חינוך

דמיינו לרגע, שנכניס לבתי הספר כמה שעות בשבוע של פעילויות, משחקים ודיונים שיבנו יחס וקשר נכון בין בנים לבנות. תארו אותם יוצאים ממסך הטלפון המרצד והאלים אל חיים אמתיים של קשר ושמחה. לומדים יחד כמו בריקוד סלוני, איך לרקוד נכון את החיים.
בריקוד הסלוני יש הבעה מיוחדת של הגבר כלפי האישה, עליו לתת לה מקום וחשיבות, להזמין אותה, לרקוד עמה בהקשבה הדדית, ללוות אותה חזרה. זו רק דוגמה כדי להמחיש איך אפשר לתת לגבר לטעום טעם מיוחד של להיות גבר אחר.
צריך להתחיל מהגיל הרך ביותר, אפילו לפני גיל בית הספר. באים לגן ומתיישבים על כיסאות קטנים, הגננת מסבירה לילד שהוא צריך לתת מקום לילדה ולהתחשב בה באדיבות. זה חינוך. הכול מתחיל במשפחה, ממשיך בגן ובבית הספר, אחרי כן באקדמיה, בעבודה, ברחוב ובכל מקום בחברה.
זהו החינוך החברתי של העולם החדש שלתוכו אנחנו נכנסים היום. אלו החיים החדשים והטובים שמחכים לכולנו. בואו נחייה אותם כמה שיותר מהר, ולא נסבול את הצער הנורא על נשים מופלאות שחייהן נלקחים בשיאם בלהט השנאה הבוערת. השינוי תלוי בנו.