איך מגלים אהבת אמת

בלי ששמנו לב, מצאנו את עצמנו מדברים על דברים שכנראה אף אחד לא מדבר עליהם בפגישה ראשונה בבר. בשיחה נטולת כוונות של מי מתחיל עם מי, דיברנו על מהות החיים, על מה אנחנו עושים פה, למה נולדנו ולאן אנחנו הולכים. שיחה עמוקה ופילוסופית, מאוד לא אופיינית לשום שיחה שהייתה לי בעבר עם אף אחד. והאמת, לא היו לנו תשובות, אפילו לא השערות, אלא בעיקר שאלות. גם לא דיברנו על עבודה, על משפחה, על פרטים אישיים, על העבר שלנו, אלא רק על שאלות מהותיות.

הערב נגמר ואמרנו ביי, כל אחד לדרכו. אחרי כמה צעדים חשבתי לעצמי, "למה הוא לא ביקש את המספר שלי?". חזרתי והוא עוד היה שם, מדבר עם החברים המשותפים שלנו. ניגשתי באסרטיביות ביקשתי את מספר הטלפון שלו. למחרת נפגשנו לקפה, השיחה הייתה מדהימה כמעט כמו אמש. הפעם זה הסתיים בנשיקה קלה. הרגשתי כאילו אנחנו מכירים שנים. הפכנו לזוג, והחברים המשותפים שמחו מאוד. אלא ש… לא ממש נמשכנו זו לזה, כמעט לא מצאנו דבר במשותף, מלבד הכמיהה הזאת להבין מהי מהות החיים.

עם הזמן השיחות האלה נתקעו ולא הובילו לשום מקום, ואז פשוט התחלנו לריב כמו שלא רבתי מעולם עם אף אחד. היה שם כעס אמיתי. איך לומר? תסכול. בלי ניצוצות ופרפרים, אך בלי זה הרי אין אהבה, לא כך? אך כשדיברנו על פרידה, הרגשנו שאנחנו לא באמת רוצים להיפרד, כי להבדיל ממה שהכרנו עד כה, לא רצינו זה את זה, אלא את מה שהיה בינינו!

ואז החלטנו שאנחנו לא מוותרים, לקח זמן עד שהבנו שפשוט לא היה אדם אחר ביקום שמבין את השני כמו שהבנו זה את זו. למדנו יחד איך לעבוד כזוג, איך להתגבר על כעסים, איך לוותר אחד לשני, איך למצוא את הקשר בינינו בתוך ים האגו ששחינו בו. פשוט ידענו שזה לא משנה אם ניפרד, אנחנו נמשיך לשחות באותו ים של אגו כך או כך, עם מישהו אחר. אבל לנו היה את מה שעזר לנו להתגבר על הקושי הזה, המטרה המשותפת שלנו למצוא את הפתרון.

היום אנחנו נשואים וכבר הורים, ובאמת מאושרים! כמובן שלא כל הזמן. ככל שהזמן עובר הריבים הופכים למהותיים יותר, חילוקי הדעות הרבה יותר קשים, הפער בינינו לפעמים מתעצם, אבל אנחנו יודעים לשבת אחד מול השני, ולהציב את המטרה המשותפת שלנו שוב על הפרק, להתגבר מעל האגו. אנחנו לא צריכים לבטל את הדעות המנוגדות, לא צריכים לשנות אחד את השני, ואז קורה הקסם. מאוהבים? אפשר להגיד, אבל בעיקר אוהבים.