ערבות הדדית לא מסתכמת רק ביחסים יפים ומתחשבים, בנימוס וחיוך, בהושטת יד ובתרומה, אלא בעיקר בהתאמה שלנו להרמוניה ולטוב שקיימים בשפע במערכת הטבע. נסביר.
אנחנו חיים ברשת קשרים מסועפת שקושרת בתוכה את כולנו. הרשת הזאת מורכבת מהרצונות שלנו, מהרגשות ומהמחשבות שלנו. כדי לשמור על איזון היא חייבת להיות מחוברת בקשרים אינטגרליים, בקומוניקציה שלמה. גם כאשר אנחנו יושבים ספונים בבתים, עדיין ביחס הפנימי לטוב או לרע, ברצון הנפשי, בכוונה להתקרב לזולת או לדחות ולהתרחק ממנו, אנחנו מניעים את הרשת כולה.
חוק הערבות מחייב את כולנו להרגיש שייכות לגוף אחד, לאנושות אחת, לרצון אחד, למערכת טבע אחת. ואומנם שכל אחד שונה ושונא, עלינו להתקשר מעל הכוח השלילי, האגו המפריד, ולדחוף לעבר כוח חיובי, כוח של חיבור וערבות הדדית. האחריות על כולנו, במלוא מובן המילה ובלי יוצא מן הכלל.
עוד בסגר הראשון חוק הערבות הזה קרץ לנו, אבל אנחנו נפנפנו אותו, כהרגלנו. אם היינו נוטים לקיים אותו, אפילו במקצת, לא היינו מגיעים לאן שהגענו, לא היינו שומעים על אלפי נדבקים חדשים בכל יום, בטח לא היינו צריכים להכריז על מצב חירום. אבל מה לעשות, אנחנו עם קשה עורף יותר מכל עם אחר. לא מסוגלים להניח את האגו בצד ולהתעלות מעל הדעתנות.
אבל הטבע הגדיל לעשות עימנו. האגו שמקשה לנו את העורף היום נקבע מראש בתוכנית הבריאה, וכנגדו מבעוד מועד, ניתנה לנו התורה, השיטה לחיבור שכעת הגיע הזמן לממש: להיות אגודה אחת, להתחבר בערבות הדדית, להיות אור לגויים. על פי חכמת הקבלה, תורתו של אברהם, כשאנחנו מתחברים בינינו, מתלכדים ללב אחד משותף, אנחנו למעשה מעוררים כוח של חיבור שנובע מכוח הטבע הכולל.
בואו ננצל את הסגר המחמיר, את השקט של יום כיפור, את ימי הבידוד והריחוק החברתי, נשתמש במשאבים שהכינה לנו קבוצת אברהם ונתגייס לקמפיין ארצי: נעשה מאמץ עילאי במשך חודש ימים להתחבר, להיות ערבים לאחר, נשתדל לחשוב על כולם – זהו, לחשוב, לא יותר –ותוך זמן קצר, כמו שמבטיחה חכמת הקבלה, יהיה לנו ראש חדש, הרגשה חדשה, שנה טובה.
© כל הזכויות שמורות לישראלית – עיתון נשי חברתי
מבית קבלה לעם
הצהרת נגישות