הצילו! רק לא לחזור לשגרה

בעת שרבים יוצאים מהבית בשמחה חזרה לשגרת יומם, יש גם אנשים שקופים, שהחזרה לשגרה מכניסה אותם לחרדה. הקורונה עשתה להם רק טוב. הם פרחו בבית בקן המשפחתי, בלי לרוץ לעבודה ולהוכיח את עצמם.

אפרת אהרוני

בעת שרבים יוצאים מהבית בשמחה חזרה לשגרת יומם, יש גם אנשים שקופים, שהחזרה לשגרה מכניסה אותם לחרדה. הקורונה עשתה להם רק טוב. הם פרחו בבית בקן המשפחתי, בלי לרוץ לעבודה ולהוכיח את עצמם. ועכשיו הם נתקפים אימה מלהתעורר שוב מוקדם בבוקר, לפזר ילדים למסגרות שההתנהלות בהן עוד לא ברורה, לעבוד שעות ארוכות ולשוב הביתה לקראת ערב.

אז איך מתמודדים עם החרדה? קודם כל החרדה הזאת טובה, היא מאפשרת לפקוח עיניים ולהביט על החיים קצת אחרת. מי אמר שהדבר ההגיוני הוא לרוץ כמו עדר בחזרה למה שהיה, ללחץ ולמתחים, למלחמת הישרדות יומיומית? הרי אין שום פסול בלרצות להוריד הילוך, לוותר על שעות של פקקים ועבודה מתישה, ולבלות יותר בחיק המשפחה.

הקורונה הולידה באנושות שאיפה חדשה ולגיטימית לחיים של שלווה, איזון ושוויון, שלכל אדם תהיה אפשרות להתפתח במסלול שלו במקום להתאים את עצמו בכוח לתבנית המוכרת.

לא לכל אחד מתאים קצב חיים אינטנסיבי, ולא רק שאין צורך בכך, זה אפילו הרסני. בזמן הסגר ראינו איך האוויר מתנקה וכדור הארץ משתקם. אם נחזור לחיים הקודמים ונמשיך לחסל את משאבי הטבע, לייצר מיליוני טונות של פסולת ולזהם את הסביבה, נביא את כדור הארץ ואת עצמנו להשמדה.

 

עלינו לשקול ברצינות לאילו עבודות ועסקים כדאי לחזור, ואילו – מוטב שייעלמו, מכיוון שהם אינם חיוניים ורק מסבים נזק בלתי הפיך. שוק העבודה צריך להצטמצם בעשרות אחוזים, מצב שיאפשר לאנשים לעבוד הרבה פחות, אם בכלל.

כמו כן, בצל השבר הכלכלי כשגל שני של קורונה מתקרב, חנויות ועסקים יעמדו ריקים ואין טעם אפילו לפתוח אותם. אפשר להחזיר לעבודות החיוניות את מי שרוצה בכך, שעבורו העבודה היא הרפתקה ואתגר והוא חש סיפוק מעשייתו. ואלו שאינם מעוניינים? עדיף שיישארו בבית ולא יוסיפו לזיהום כדור הארץ. גם העובדים וגם מי שבבית צריכים לקבל משכורת שתספיק למחייתם.

אולי כרגע זה נראה בלתי מציאותי, אך לא רחוק היום שבו ממשלות יבינו שהמשק לא יוכל להתאושש, ושמחובתן לדאוג לצרכים הבסיסיים של כל אדם.

בנוסף, מהות הקשר בין אנשים צריכה להשתנות. אם נבנה בינינו קשר חם ואדיב, כל אחד ילך לעבודה בתחושה פנימית של ביטחון, שמח לפגוש את האנשים שעובדים עמו ורוצים בטובתו והוא בטובתם. באווירה משפחתית כזאת אין מקום לחשש ולחרדה.

מילת המפתח היא איזון, זו התרופה לחרדה. אם אני יוצאת לעבוד חצי יום בלבד, במקום שהיחסים בו מאוזנים וטובים, וגורמת לאיזון עם כל הטבע, אז אני אצא בשמחה, מתוך ידיעה שבכך אני מיטיבה לחיים שלי, למשפחה שלי ולכל העולם.