תפריט
תפריט
הוא הכניס אותנו הביתה והגבולות שלנו הפכו להיות בין ארבע קירות, כל הטיסות, היעדים וגם המזוודות נדחקו לפינה והתכנונים נדמו. הכל השתנה סביבינו.
הרחובות היו ריקים, זה היה הקץ לפקקים, הקץ לשופינג ולקנאה באחרים. כל אחד מאיתנו התכנס עם עצמו,
עם צרכיו הבסיסיים, הקיומיים. המשפחה החלה לטעום קצב חיים אחר, ונשמעו קולות חדשים- שדווקא כשיושבים, משחקים, מקשיבים וחווים חוויות ביחד זה עוצמתי אף יותר מאטרקציות וטיולים.
אמנם את סבא וסבתא לא ביקרנו, אבל היתה תחושה חמה ביחסים והרגשה שהמרוץ, כן, המרוץ המטורף בו חיינו פסק. מתוך הכורח התחלנו להשתנות וחילחלה בנו הבנה שלעבוד רוב היום, זו לא הסיבה שלשמה אנחנו חיים.
היינו בחוסר אונים. עומדים משתאים אל מול מה שבנינו, שנים ועשרות שנים: תשתיות, מערכות וסדרים, מפעלים ועסקים, יחסים בינלאומיים, טיסות ישירות, מרכזי תעשייה, תאגידים, תעשיית האופנה, תעשיית האוכל, והתרבות.
שפע בלתי יתואר. אך אליה וקוץ בה-
זיהום האויר מסכן את חיינו, כמויות מזון עצומות נזרקות בצד אחד של כדור הארץ ואילו בצידו השני מתים מרעב, התחממות גלובלית מטרידה את כולנו, וידוע שדיכאון היא המחלה הנפוצה ביותר במאה ה21.
כך הוא טבעו של אדם. בכל אחד ואחד מאיתנו קיים אגו. אגו שמפריד אותנו זה מזה, כל אחד חושב על טובת עצמו ולא על האחרים מתוך כך נוצרים יחסי הון שלטון הדוקים, הטייקונים שולטים. וכולנו לוקחים מהעולם כמה שיותר, הרבה יותר ממה שהעולם מסוגל לספק לנו.
הטבע, עקב כך שנגסנו בו ללא חשבון יצא מאיזון,
אנו חיים במערכת אחת אינטגרלית שבנויה מאיתנו: מהטבע הסובב, החי, הצומח, הדומם. כלומר, כל החלקים קשורים זה ולזה ומשפיעים זה על זה.
ועל כן, אם חלק אחד לא מאוזן, המערכת כולה יוצאת מאיזון חוסר האיזון מורגש בכל, וכל חלקיה מושפעים.
המשוואה די פשוטה- אכלנו, שבענו, הותרנו זבל והרס, כדור הארץ סחוט.
ואם אנחנו אלה שהרסנו, אנחנו אלה שיכולים לתקן.
הוירוס הוא כמו פקח מהטבע, שבא להראות לנו ולהצביע היכן טעינו. ואז אט אט, הוא מכוון אותנו לפתרון. מאחר ואנחנו החלק המפותח באותה מערכת הטבע את סוף הדבר אנחנו נקבע, זה בידיים שלנו.
הפתרון הוא פשוט- יש לסדר את טיב היחסים בין החלקים במערכת שנקראים “בני אדם”, הן בינם לבין עצמם והן בינם לסובב אותם ובאופן כמעט מיידי
נוכל לראות את השינוי, כמו אותו סגר, זוכרים?
תוך ימים ספורים הוא החזיר את הטבע לאיזון, זיהום האויר פחת, ציפורים החלו לזמר, וברבורים שבו לונציה ושטו באגם.
אנו עומדים מול פתחו של עולם חדש, של חיים חדשים, והמפתח להיכנס אליהם, תלוי בדבר אחד- טיב היחסים בינינו. זה הזמן שלנו לעצור, לקחת את הוירוס הזה בשתי ידיים ולהודות לו על שנותן לנו הזדמנות להשתנות ולהתאזן. רק כך הוא יעלם, שהרי הוא תוצאה מחוסר איזון, ואנחנו תלויים זה בזה לגמרי.
עכשיו כולנו שווים באחריות שלנו לדאוג אחד לשני, להתחשב ולחיות בעולם מתוך עקרון של ערבות הדדית.
בואו נעשה ניסוי קטן,
אנו עוטים מסכה והשמירה על עצמינו ברורה וטבעית, אך בואו יום אחד נעטה מסכה עבור אחרים.
למעשה נשנה את כיוון המחשבה-
במקום לחשוב על עצמי, נחשוב על האחרים.
מלבד השמירה והביטחון שניתן לזולת.
כוח המשחבה הוא כוח יוצא דופן בטבע-
בכוח המחשבה לשנות את מציאות חיינו.
תארו לעצמכם את שדה המחשבות שיהיה אז בעולמנו, את תחושת האהבה והחום שתעטוף את העולם.
מצטרפים?
© כל הזכויות שמורות לישראלית – עיתון נשי חברתי
מבית קבלה לעם
הצהרת נגישות