הרעיה שאיתו

שעת קבלה

אחרי הפנימייה והשירות הצבאי רעיה משתחררת ומרגישה אבודה. היא חוזרת להורים בעפולה, אך תוך זמן קצר עוברת עם בן הזוג לפתח תקווה. "שלוש שנים גרנו יחד בפתח תקווה. הוא למד שם קבלה. הוא היה צורב לי דיסקים, והייתי מקשיבה או קוראת איזה ספר, אבל עוד לא הייתי ממש בעניין".
מתי התחלת ללמוד קבלה?
"אחרי תשע שנים שהיינו יחד זה דעך ונגמר. נשארתי לבד מול עצמי. הדבר היחיד שהרגשתי זה רצון עז להמשיך ללמוד קבלה. משהו בפנים דחף אותי לשם, הרגשתי שאין לי אוויר. באותו שבוע הגעתי לראשונה להרצאה ב'קבלה לעם' בפתח תקווה".

מה מצאת בקבלה?

"גישה לחיים – מהדברים האוניברסליים ועד הדברים היומיומיים. את פשוט מבינה את טבע האדם, ולא נכנסת לסטרס הזה של החיים. לא לוקחת דברים יותר מדי אישי, לא מאשימה אף אחד. זה נותן פרופורציות.
בכלל זה פתח בי מחשבות ושאלות שלעולם לא הייתי מגיעה אליהן בעצמי. איך אפשר לחשוב ביומיום על אהבה, על נתינה, על יחס טוב לאחרים? את יכולה להיות רק בתוך עצמך ובמחשבות של למה זה קורה לי, ואיך כולם לא בסדר. פה יש לך אפשרות להסתכל על עצמך מהצד ולראות שכל מה שאת רואה זה בתוכך, ואם תשני את עצמך, תראי מציאות אחרת. מאוד מעשי".
גם הנרי לומד קבלה, שם נפגשתם. איך זה משפיע על הקשר שלכם?
"זה הבסיס לקשר שלנו. הדרך המשותפת מחברת בינינו. היא עזרה לנו לצאת מהסבך הזה של המריבות, כי ידענו שיש משמעות נוספת לקשר שלנו – מטרה חשובה וגדולה מאיתנו".

במרחק נגיעה

הסיפור של הנרי ורעיה הוא לא סיפור של התאהבות רומנטית מהסרטים עם זיקוקים באוויר. כדי לבנות קשר זוגי יציב, הם עברו תהליך ארוך, שדרש משניהם ויתורים הדדיים ורצון חזק להתגבר על המכשולים – החומרים שמהם עשויה אהבה.
"כשהתחלתי ללמוד קבלה הציעו לי להכיר שם מישהו. אחרי תשע שנות זוגיות לא ממש רציתי, אבל הייתה חברה שהפצירה בי שוב ושוב, 'נו, את בטח מכירה אותו, הוא שחקן מפורסם, יש פוסטרים שלו ברחובות'. לא היה לי מושג מי זה. בסוף אחרי הרבה בקשות מצידה הסכמתי שהיא תיתן לו את הטלפון שלי.
הכרנו בתקופת החגים. אני זוכרת שביום כיפור טיילנו ברחוב ומישהי צרחה לי: 'מה את עושה? זה הנרי דוד'. לא ידעתי איפה לקבור את עצמי, ואם אני מתאימה בכלל לתפקיד הזה של 'אשת הסלב'. ואז פעם אחת כשישבנו בחוף הים, דיברנו על מה כל אחד מאיתנו עובר, וגילינו שיש לנו הסתכלות דומה מאוד על החיים. הרגשתי אותו קרוב מאוד. אחרי שנים הוא סיפר לי שמהרגע הראשון הוא הרגיש שהוא לא יכול לעזוב אותי, שבאנו מאותו מקום ומצב בחיים, ואנחנו צריכים אחד את השני.
בשלב די מוקדם של היחסים גיליתי שאני בהיריון. הנרי היה בדיוק בצילומים בחו"ל, אז בישרתי לו על זה בהודעת סמס. כשהוא חזר, היה לנו ברור שאנחנו מתחתנים. מובן שהיו לשנינו פחדים, אף על פי שהנרי תמיד אומר בראיונות שהוא חיכה לזה. כאילו שהוא לא יכול היה לעשות את הצעד בעצמו, והיה לו טוב עם זה ש'הגורל' החליט בשבילו.
התחתנו, מיכאל נולד, אבל עדיין לא הייתה הרגשה של משפחה. הכול קרה לנו כל כך מהר ובהפתעה, כשהקשר בינינו עדיין רק נבנה. הרגשתי שהוא צריך זמן לעכל. הוא היה חופשי ומפורסם, ופתאום הוא היה צריך להחליף את כל ההרגלים ולהתחייב למשפחה במקום רק לעצמו.
כשחזרתי לעבוד אחרי הלידה, הנרי שאל מה דעתי לעזוב את העבודה ולהיות עם הילד. גם אני הרגשתי שמיכאל זקוק לי ואני זקוקה לו, וזו הייתה בשבילי הקלה שהנרי הרגיש ככה. כדי לעמוד בזה כלכלית עברנו לגור אצל אימא שלו. הייתה לנו שם תקופה קשה. עזבתי עם מיכאל לצפון, להורים שלי, והנרי נשאר אצל אימא שלו".

מה השאיר אתכם יחד?

"תקופת הפרידה הייתה צעד מכריע. תפסנו מרחק כדי לראות אם אנחנו באמת רוצים לבנות משפחה יחד או שאנחנו יכולים לחיות בנפרד. הנרי כבר רצה עוד ילד, וזה חיזק אצלי את הביטחון שאנחנו רוצים להיות יחד, ואלה רק קשיים בדרך. אבל זה דרש הרבה ויתורים, היינו צריכים להילחם כל אחד עם עצמו כדי שזה יצליח".
היה שלב ביחסים שחששת לעתיד הזוגיות שלכם בגלל המקצוע שלו?
"אני מרגישה בלי מילים איפה הראש והלב שלו – איתנו או לא. אם לא, והיו תקופות כאלה, אז יש את האינסטינקט הנשי שאני מפעילה – איך להשפיע עליו מהצד הרע, ואיך למשוך אותו מהצד הטוב, כל הכלים שיש לאישה כדי להחזיק את זה. זו אומנות.
יש לי ביטחון מלא בו שהוא מחויב למשפחה. יש לו אופי כזה. הוא לא יקום וילך. אז אני צריכה רק להתמודד עם האגו שלי, עם מה שאני רואה או שומעת עליו, אבל בבית אני רואה את האדם שאני מכירה, ובטוחה שהוא לא יעזוב. כמו כל זוג, הרבה פעמים יכולנו להיפרד, אבל יש משהו ברצון של שנינו, שאנחנו מוכנים לקשר הזה. למשל יש לו תכונה שאחרי ריב גדול הוא יכול לעשות את הצעד הראשון לקראתי. אני לא מסוגלת. ואני יכולה להתרצות, יש לי את התכונה הזאת. וזה משלים".

כאן גרים בכיף

"אפשר להגיד שארבעת הילדים שלנו באו מתוך היוזמה שלו, שקשה להתנגד לה", היא מספרת בחיוך, "כשהרצון בא ממנו, איכשהו מתעורר גם בי רצון וזה מרגיש חי. אני צריכה להרגיש שהוא רוצה ויכול ומחויב".

יש קשיים בגידול הילדים?

"עם הילד הראשון היה לי קשה, הייתי חסרת ניסיון, הרגשתי אשמה. אבל היום אני יכולה להסתכל לאחור ולראות את כל השינויים שעברתי איתם. גדלתי יחד איתם. הם מלמדים אותי דברים חדשים ומעשירים אותי בניסיון".

איזה מין אבא הנרי?

"הוא אבא מאפשר. הוא נותן להם את כל מה שהיה חסר לו בילדות. קונה דברים בלי שהם מבקשים ממנו, מרשה להם לראות המון סרטים. ביומיום אין להם הרבה זמן ביחד, אבל אפילו בכמה דקות שהם נפגשים, הם מיד מספרים לו הכול. הם ההמשכיות שלו. הוא מאוד אוהב אותם.
אין לנו חלוקת תפקידים בבית – זה אתה עושה, וזה אני עושה. הנרי עושה את כל מה שצריך, לוקח לחוגים, מחזיר, אבל צריך להגיד לו בדיוק מה לעשות. בכלל, כשאומרים לו שצריך משהו, הוא מיד נרתם. זו תכונה יפה שלו".

ואיזו עוד תכונה את אוהבת בו?

"אני אוהבת שהוא מסוגל להסכים עם ההחלטות שלי מעל לטובתו הפרטית. אני רואה את האגו הגדול שלו עם כל היכולות והנתונים שיש לו, אבל אם משהו הוא לטובת המשפחה הוא יודע להתגבר וללכת אחריי".