היי את, כמה טוב שבאת הביתה

אנחנו כבר התרגלנו שזה "המצב הנורמלי". אנחנו שוחות עם הזרם, מנסות לשלב אבל מרגישות קרועות מבפנים בין הבית לעבודה, בין הדאגה לילדים לרצון לממש את עצמנו. 
והנה הקורונה הופכת את הקערה על פיה. נרצה או לא, רובנו נמצא את עצמנו בבית, השאלה היא האם נקבל זאת כגזירה איומה או כהזדמנות. למה זו הזדמנות?

1. הילדים שלנו זקוקים לנו. אם ניקח נשימה עמוקה ונסכים להיות אימהות במשרה מלאה, נגלה כמה הנוכחות שלנו בבית היא חשובה – השיח, הקשר, השקפת העולם שאנחנו מעבירות להם. פחות שעות פורנו בחדר ובמקומן יד אימהית מכוונת, אוהבת ותומכת, ונרגיש מיד את ההשפעה הטובה על כלל החברה. נכון, זו עבודה סיזיפית אבל זו ההשקעה הכי טובה ומשתלמת. כשנביט בסיפוק בילדים שגידלנו, נדע שהם פאר היצירה של חיינו, שעשינו משהו משמעותי. 

2. אנחנו נמצאים במשבר עמוק שיוסיף להתדרדר עד שיהיה רע מאוד. נשים רגישות יותר לשינויים, יש בהן רצינות ודאגה טבעית לעתיד. טוב שהקורונה מפנה את הנשים לטפל בבית הישראלי המשותף של כולנו, כמו שכל אחת מארגנת את ביתה. נשים צריכות להנהיג, לנווט את הספינה ולהוביל אותנו מסכנת טביעה אל חוף מבטחים.

3. הפילוג, ההאשמות והמלחמות בין המגזרים למען אינטרסים צרים הם שהביאו אותנו לתחלואה הגבוהה בעולם. הקורונה מחייבת אותנו לשתף פעולה, להתחבר בערבות הדדית ולשמור זה על זה מכל הלב. לנשים יש נטייה לחיבור, לשלום, ליחסים יפים, לכל מה שיבטיח לנו עתיד טוב. זה הזמן לממש.

אז היי את, כמה טוב שבאת הביתה! הקורונה לא מחזירה אותנו אחורה, היא מצעידה אותנו קדימה. סיימנו לרקוד לפי החליל של אחרים, אנחנו הולכות ליצור את המנגינה שלנו, לממש את מלוא הפוטנציאל שבנו לטובת חברה בריאה וטובה. בשביל זה לא צריך לרוץ לאף מקום. אפשר לשבת בבית בטרנינג מאחורי המסך, להתחבר עם נשים נוספות ולחולל מהפכה.