תפריט
תפריט
שמונה וחצי בערב, דפיקות חזקות בדלת, צלצול הפעמון החריד את השקט.
פתחתי. לפניי ניצב יואל השכן מדירת הפנטהאוז, נסער ונרגש. "אני זקוק לעזרתך דחוף, מירי אשתי עם חום מאוד גבוה, גופה רועד, אנא הסיעי אותנו לבית החולים".
הוא קלט את תמיהתי, והוסיף, "מיכל הדלק ברכבי ריק, כרגע אין לי כסף למלא". ללא היסוס הגשתי את מפתח הרכב שלי, הבטיח לעדכן.
נותרתי דרוכה ומלאת דאגה.
למחרת קיבלתי הודעה, "למירי יש דלקת גרון חריפה, מטופלת כעת באנטיביוטיקה, ליתר ביטחון נעשתה גם בדיקה לקורונה. תודה על הרכב, המפתח ליד דלתך".
בחלוף שלושה ימים, יואל התקשר ומסר כי תשובת הקורונה שלילית, מירי מרגישה טוב יותר. אנחת רווחה, הבטחתי שמחר אקפוץ לביקור קצר.
יואל ומירי שכנים שלי, להם בן ובת בגיל ההתבגרות, אנשים ערכיים. יואל בעל חברה המספקת תאורת במה למופעים, מירי צלמת אירועים, עצמאים, שניהם מובטלים כעת.
הכנתי פשטידת פטריות ועוגת אגוזים. עליתי, רציתי רק למסור, אך מירי ויואל ביקשו שאכנס. ישבנו במרפסת הגג הענקית, בטלוויזיה הפגנה סוערת וטעונה, מראות קשים, רוויים כעס וכאב.
"אני מזדהה עם מצוקת המפגינים", אמר יואל, "גם אנחנו לא עובדים מספר חודשים, הסיוע הממשלתי טרם הגיע. אדם רעב שאינו יכול להאכיל את משפחתו, מתנהג באלימות חייתית, מאבד את כבודו. אנחנו חווים מחסור שלא הכרנו, הוריה של מירי מביאים מפעם לפעם מצרכי מזון, גם להם לא קל, הם פנסיונרים, לכן אנחנו נאלצים להתנהל עם המזון בצמצום".
שקט מעיק, הפרתי את הדממה – "וירוס הקורונה הנו תופעה קוסמית שהטבע הנחית עלינו, חרף כל המאמצים בני האנוש לא ממש מצליחים להדוף אותו. אומרים שישנה תרופה, עליה אני שומעת לא אחת, היא נקראת ערבות הדדית, יחסים טובים, אהבה, עזרה לזולת. מתגבשת ההבנה שזאת כבר לא ססמה או קלישאה ולא איזו אמירה רוחניקית, זו ממש נוסחה לפורמולה מוכחת, מזור למשבר".
"איך מוכחת?", שאלה מירי. "ביציאה מן הסגר אנשים השתוללו ללא אבחנה, כאחוזי אמוק יצאו למקומות בילוי, הצטופפו, התהוללו, לא שמרו על ריחוק חברתי, לא הייתה אחריות הדדית, העיקר לספק את ההנאות האישיות הרגעיות, וההידבקות חגגה מאחד לשני.
והאמת, גם אני משתוקקת לצאת ולבלות, גם לי נמאס מהמצב, אך עלינו להפנים שהכול תלוי בנו, לא בממשלות ולא במנהיגים, רק לנו יש את היכולת לבלום את רצף ההדבקה. הזלזול וחוסר הדאגה לאחר, מעניקים לקורונה מצע חם וכוח לשוב ולתקוף את כולנו ללא אבחנה.
המרשם למחלה הוא "ערבות ההדדית", באמצעותה נוכל למנוע מהקורונה לשלח את חיצי הרעל, אחוז הנדבקים ירד והגברת תחלש ותתנדף".
מירי הנהנה, כן, יש בזה היגיון, נוסחה פשוטה ומדויקת. יואל הכין קפה, הם אכלו בתיאבון רב מהפשטידה, הבן ביקש תוספת, אך יואל חצה את הפשטידה לשניים, "את החצי השני נשמור למחר". הרגשתי צביטה בלב.
מירי חייכה במבוכה, "זה סוג של ערבות, הפירוד והשנאה מחלישים את מערכת החיסון החברתית, החיבור והדאגה יחזקו את חוסנה ובריאותה של החברה".
בימים אלה, החל יואל בראש מורם ובלא בושה לנקות חדרי מדרגות, עד יעבור זעמה של גברת קורונה. אנו השכנים עשינו מעשה קטן, אספנו כסף וקנינו שני סלי מצרכים עמוסים בכל טוב והנחנו בפתח הדלת שלהם.
למחרת קיבלתי הודעה ממירי ויואל – "תודה לכולם ותודה לך על השיעור בערבות הדדית".
© כל הזכויות שמורות לישראלית – עיתון נשי חברתי
מבית קבלה לעם
הצהרת נגישות