המרוץ התמידי והבלתי פוסק

הגורם העיקרי לתופעת העייפות והריקנות הזו, שמאפיינת את סופו של כל מסלול בחיי, הוא האגו שלי, שנותן לרצונות שלי לפרוץ לכיוון אחד בלבד, לכיוון של רצון לקבל, לקחת, למלא את עצמי וכמה שיותר. בעוד שבמערכות הטבע ובתוך גוף האדם, רואים כוח מאזן נוסף של הנטייה ההפוכה שהיא לתת ולשחרר.

אם אנחנו עסוקים רק בלקחת ולא בלתת ולהעביר הלאה, אז אנחנו סותמים את עצמנו. מערכות הטבע בנויות מפלוס ומינוס, מהתכווצות ושחרור, ודווקא שני כוחות מנוגדים אלו הם שיוצרים את ההרמוניה אותה אנו רואים בטבע. כאשר האדם עסוק בנתינה ומחשבה על אחרים, חייו יהיו מסופקים ומלאים יותר עם מצבור כוחות רב יותר מאשר לאדם שעוסק במחשבה על עצמו בלבד.

גורם נוסף לעייפות הנפשית טמון בעולם הווירטואלי, המרוחק והמלאכותי אותו יצרנו לעצמנו. מצד אחד אנו מרוחקים ומנותקים מתקשורת של מגע ומבט קרוב, כאשר מסכים אחר מסכים מפרידים בינינו. מצד שני, אנו חשופים אחד לשני בכל ציוץ, פוסט ואינסטוש, כך שדרך אין סוף כלי תקשורת אנו מוסרים את רוח העייפות הזו אחד לשני עם שפע השפעות שליליות.

גילוי עולם אינטגרלי ומקושר מצד אחד, והנתק וההשפעה השלילית זה על זה מצד שני, יוצרים מעין פער בין הצורך לקשר אמיתי לבין חוסר הקשר אותו יצרנו, ועל כל זה בסופו של דבר רק אהבה וקשר חם יכולים לכסות.