רק הגורל היה יכול לחבר ביניהם. כמו שמן ומים, כמו חתול ועכבר, כמו ביבי וגנץ, לא היה שום סיכוי שמשהו טוב יצא מהזוגיות הזאת, אבל כנראה שהאהבה עיוורת והם התחתנו, כשכל אחד בטוח שהוא יצליח לשנות את השני ויהיה בסדר.
הוא היה שאפתן, מוחצן וחברותי. היא הייתה מופנמת ושקטה, היה לה טוב בחלקת האלוהים הקטנה שלה – בית, שני ילדים ועבודה בחצי משרה. הוא ניסה לדחוף אותה להתקדם מקצועית, רצה שגם היא תתמוך ותדרבן אותו, והתבאס שבמקום לצאת עם חברים עוד ערב נגמר על הספה בסלון. היא רצתה שיוריד הילוך, שיהיה טיפוס יותר ביתי ומשפחתי כמוה. ונחשו מה? אף אחד מהם לא נהפך לאדם חדש.
הריבים הלכו והחריפו, הטונים עלו והקירות רעדו כמעט כל ערב. "את לא תעשי ממני פקיד עלוב כמוך", הוא היה מטיח בה בכל ויכוח, "ואני לעולם לא אהיה מטורפת כמוך" היא הייתה משיבה לעומתו. שנים של האשמות הדדיות, חוסר הבנה וניסיונות לשנות בכוח זה את זה הפכו את שניהם לאומללים.
כך סיפורי אהבה רבים הופכים לסטטיסטיקת גירושין. אנחנו נכנסים תחת החופה עם ציפיות מופרזות, חלומות וסצינות הוליוודיות אבל עם מעט מאוד הבנה על חיי זוגיות אמיתיים.
התפקיד של בני הזוג אינו לשקף זה לזה את הפגמים, לדחוף לפרצוף של האחר את כל הדברים השליליים שאני רואה בו. בזוגיות טובה כל אחד חייב להרגיש בטוח שהשני תומך בו ונמצא לצדו בכל מצב. בן הזוג שמכיר הכי טוב את החולשות שלנו, צריך דווקא להשלים אותן, אפילו בלי להראות לנו שהוא עושה זאת.
אבל אולי אחרי החתונה הוא ישתנה? לא מאמי, זה לא יקרה. כל אחד נולד עם תכונות מסוימות, גדל והתעצב כאדם. אנחנו נכנסים לזוגיות עם מוצר מוגמר שאי אפשר לשנות, רק להשלים אותו. ומי שמנסה לשבור בכוח משהו לשניים, מקבל ממנו מנה כפולה ומכופלת, לכן כדאי להוציא מהראש את המנטרה של "בסוף אני אגרום לו להשתנות".
הסוד לזוגיות טובה הוא בדיוק להפך: לאהוב את השני כמו שהוא, להפגין יחס נעים ומכיל, וכך שני הצדדים מתקרבים ומשלימים זה את זה. השותפות נוצרת בין שני אנשים שונים שמסכימים לבנות יחד קשר, ולמענו הם מקבלים זה את זה עם כל הפגמים שיש בהם. למה? כי זה האדם שמשלים אותי ואני אותו, ובשיא ההשלמה מתגלה האהבה.
זה לא קל לביצוע, ומוטב אם היינו מתחנכים לזוגיות נכונה, עוברים קורסים ולומדים על טבע האדם עוד טרם הזוגיות. כך היה לנו קל יותר ולא היינו צריכים ללמוד על בשרנו מה עובד ומה הורס מערכת יחסים.
© כל הזכויות שמורות לישראלית – עיתון נשי חברתי
מבית קבלה לעם
הצהרת נגישות