חוכמת הקורונה המדריך לעולם החדש

זה התחיל כאיזו הודעה חדשותית זניחה, אי שם בסין מישהו כנראה אכל משהו ונדבק בוירוס שעולם הרפואה עוד לא מכיר. מי היה מאמין שכמה שבועות לאחר מכן כולנו נשב מבודדים ספונים בבתים, אחלה תסריט הוליוודי בדיוני, הזוי ממש.

ניצה מזוז

הקורונה שלא מכבר נכנסה לחיינו עושה לנו בית ספר!

זה התחיל כאיזו הודעה חדשותית זניחה, אי שם בסין מישהו כנראה אכל משהו ונדבק בוירוס שעולם הרפואה עוד לא מכיר. מי היה מאמין שכמה שבועות לאחר מכן כולנו נשב מבודדים ספונים בבתים, אחלה תסריט הוליוודי בדיוני, הזוי ממש.

אז אחרי שנכנסנו לפאניקה רוקנו את מדפי המרכולים, בעודנו יושבים בבית עם הילדים וממתינים לחזור לשגרה, מתחילות לצוף השאלות הגדולות… מה קורה כאן? לאן הוירוס הזה יוביל אותנו? מה יותר חמור סכנת ההידבקות מהוירוס, או המשבר הכלכלי אליו נקלענו? ואיך לעזאזל נשלם את המשכנתא? אבל מעל הכל מרחף הענן הכבד…לאיזה עולם אנחנו מתקדמים? מה יהיה עלינו ועל ילדינו?

 אז אולי אין לנו עדיין פתרון לכל הבעיות, אבל הנה כמה עקרונות שכדאי לנו לדעת:

התפתחות הקשר האנושי

ככל שהאנושות התקדמה, הפכנו לחברה מורכבת והתלות בינינו התגברה. הרצון להתפתחות ולקדמה הביא לבניית אמצעים שיצרו התקשרות בין בני אדם, מדינות ועמים. הטלפון, הטלגרף, הרכבת והרדיו חיברו בין אנשים מרוחקים. הנטייה לקשר הפכה את העולם לקטן יותר, נגיש יותר.

עד לפני כ-100 שנה היה האדם מקושר בעיקר לסביבה הפיזית שבה גדל, והיום הוא מקושר לסביבה רחבה יותר. בתהליך זה פעלו שתי מגמות הפוכות. מן הצד האחד, התפתח האינדיבידואליזם: השמירה על חיי הפרט, חופש הפרט, זכויות הפרט וכיוצא בזה, ומן הצד האחר התפתחה התלות ההדדית בין הפרטים, וגבר הצורך להיות מקושרים יותר. האדם הרגיש שכדאי לו ליצור שיתופי פעולה כיוון שהם מועילים לו ומקלים על חייו. כך נבנו מערכות המבוססות על אינטרסים משותפים.

ההתפתחות החברתית הפכה את החברה האנושית לגלובלית ומקושרת. עד המאה ה-21, רק הבנקים, המפעלים והתאגידים הגדולים היו מקושרים מסביב לעולם. כך התאפשר להם להעביר ממדינה למדינה הון, חומרי גלם, כוח עבודה וכן הלאה. בימינו, כל תחומי החיים הגיעו להדדיות חובקת עולם: מסגנונות לבוש ועיצוב עד השקפות עולם, דעות ואמונות.

האינטרנט, הרשתות החברתיות והטלפונים החכמים – כל אלה קידמו את מערכת הקשרים המסועפת בינינו צעד אחד קדימה. הם הרחיבו את רשת הקשר ואת רמת הקישוריות בין בני האדם. אם בעבר האדם היה מקושר בעיקר לקהילה שבה הוא חי, כיום כמעט ולא ניתן לספור את כמות הקשרים הישירים או העקיפים שיש לו. אם נתבונן לרגע על ילדינו. פעם הם הושפעו מהמשפחה, מהגן או מבית הספר, והיום אין לנו שליטה על כמות הקשרים שלהם ואין לנו יכולת לשער את מידת השפעתם עליהם. כך שינתה מערכת הקשרים החברתיים את צורתה: ממספר מעגלי קרבה מצומצמים לרשת בלתי מוגבלת של קשרים.

 

הרשת האנושית

הפיכתה של מערכת הקשרים האנושית לרשת מתבטאת גם בכיוון שאליו מתקדם חקר מדעי החברה. לכן בשנים האחרונות, הוסב חקר קבוצות חברתיות לחקר רשתות.

שני חוקרים מפורסמים העוסקים במדע הרשתות: ד"ר ניקולאס כריסטאקיס, רופא במקצועו, ופרופ' ג'יימס פאולר, חקרו את השפעת הקשרים בין אנשים על מצבם הבריאותי ועל דעותיהם. ממצאיהם המובאים בספרם "מחוברים: כיצד פועלים קשרים בין בני אדם ואיך הם מעצבים את חיינו". מבוססים על מעקב בן 32 שנה אחר כ-12 אלף תושבים בעיר פרמינגהם שבארה"ב. מחקרם מראה כיצד מעגלים חברתיים מעצבים כל היבט בחיינו ומשפיעים על ההחלטות, הרגשות, האמונות והדעות שלנו, ואף על היבטים פיזיולוגיים כמו בריאותנו. הגדיל לתאר זאת דניאל גילברט, מחבר רב המכר "להיתקל באושר": "נדמה לנו שאנחנו אנשים עצמאיים השולטים בגורלנו, אבל כריסטאקיס ופאולר מראים לנו שאנחנו רק תאים במערכת העצבים של חיה גדולה בהרבה".[i]

ברמה הכלל-חברתית, מדע הרשתות מראה כי החיים ברשת מחברים בהדרגה את כל בני האדם למערכת אחת, והתלות ההדדית בין כולם מתעצמת.

העולם השתנה. מעולם אינדיבידואלי שבו כל אחד פועל בניתוק מאחרים, עברנו מבלי משים לעולם גלובלי ואינטגרלי שבו כולנו קשורים זה לזה חברתית, כלכלית, פוליטית ואקולוגית. גלובלי משמעו: אחד, שלם. אינטגרלי משמעו: מקושר, שכל חלקיו תלויים זה בזה. תנאים אלה קושרים את גורלו של היחיד בגורלו של הכלל.

 

אגואיזם בעידן גלובלי

כאמור, חוק ההתפתחות דוחף את כל בני האדם, העמים והתרבויות להיות קשורים ומחוברים יותר. עם זאת, באדם טבוע מנגנון נוסף שפועל לפי חוקיות הפוכה, מנגנון שדוחף להפרדה ולא מאפשר לאדם לזהות את עצמו כחלק ממערכת ואת טובתו האישית – כנגזרת מטובת הגוף הכללי, ולא כמנותקת ממנה.

מנגנון האגואיזם, מורכב מכמה רמות. ברמה הבסיסית הוא גורם לאדם כל הזמן לבחון את עצמו ואת הישגיו ביחס לאחרים – להשוות את הבית, הרכב, הקריירה, הילדים, המעמד הכלכלי או החברתי, וכן הלאה – כאשר השאיפה התמידית היא להרגיש גבוה מאחרים.

באופן טבעי, כשהאדם מסתכל על דבר מה, אין הוא רואה אותו כפי שהוא, אלא את התמונה שמצטיירת משיקולים של נזק מול תועלת. הוא בעצם בוחן במה יכול הדבר להועיל או להזיק לו. פעולה זו מתרחשת אינסטינקטיבית, והאדם אינו בהכרח מודע לה.

אמנם מנגנון האגואיזם טבוע גם ביצורים אחרים, אך אצלם הוא נועד רק לצורך הישרדות הפרט והמשך קיומו כחלק אינטגרלי מהטבע. בבני האדם לעומת זאת האגואיזם כל הזמן מתפתח ומתקדם. כתוצאה מכך, האדם לא מסוגל להסתפק במה שנדרש לצורך קיומו הטוב, אלא מתפתחת בו נטייה לנצל את הזולת להנאתו עוד ועוד. לכן, בשונה מכל יצור אחר, האדם לא משתמש במשאבים ובסביבה שלו בצורה מאוזנת.[1]

מנגנון זה בא לידי ביטוי גם ברמה הבינלאומית: הרצון לשלוט בשטחים, במשאבים ובאנשים ולנצל אותם היה הבסיס למלחמות הגדולות ביותר בהיסטוריה, ולמעשה הקים והפיל אימפריות שלמות.

מנגנון האגואיזם אינו חדש כמובן, אך בעידן הגלובלי הוא יוצר אי-התאמה לחוקיות שפועלת ברשת. צורות ההתקשרות השונות בין פרטים מתנהלות כאמור על בסיס אינטרסנטי. אם כן, אף גורם לא מביא בחשבון שבמערכת מקושרת, שבה כל אחד משפיע על כולם ותלוי בכולם, הוא נדרש להרחיב את הראייה המערכתית ואת רגישותו לצורכי האחרים. מדוע? כי אם לא כן, הוא משול למי שכורת את הענף שעליו הוא יושב.

"בעידן הגלובלי", קובע זוכה פרס נובל בכלכלה פול קרוגמן, "כולנו נמצאים בסירה אחת".[ii] מזכ"ל נאט"ו לשעבר חאבייר סולאנה מפרט את ההשלכות של כך: "התלות ההדדית חלה על כולנו. תחשבו על: סיכוני השימוש באנרגיה גרעינית, סכנת העשרת הנשק הגרעיני, איום הטרור, ההשפעות הנלוות לחוסר היציבות הפוליטית, ההשלכות הכלכליות של המשברים הפיננסיים, המגיפות, מצבי החרדה הפתאומיים, שינויי האקלים. שום דבר אינו מבודד לחלוטין. הבעיות של אנשים אחרים הן עכשיו הבעיות שלנו. איננו יכולים עוד להביט עליהן באדישות, או לקוות להפיק מהן תועלת אישית. עלינו ללמוד את כללי המשחק החדשים".[iii]

הפער הזה בין מגמת הטבע השואפת לאחד את חלקיה, לבין הטבע האגואיסטי שטבוע באדם, הוא המקור לביטויים השונים של סטרס אדיר שמורגש במערכות היחסים שלנו, רמה של מתח גבוה שמורגש באדם ובחברה. ברמה הפרטית, האדם מרגיש שהוא מתעורר בכל בוקר למלחמה, שבה הוא ניצב לבדו מול העולם כולו. ברמת החברתית, המתח נפיץ מאוד ומעורר גילויים של פילוג, שנאה ואלימות.

וירוס הקורונה – שידרוג "תוכנת ההפעלה"

המנגנון הטבעי שמניע את הפרט להשוות את עצמו לאחרים מחייב "עדכון גרסה", אי אפשר לדרוש שינוי אמיתי מבלי לשדרג מהשורש את מנגנון ההפעלה האגואיסטי שממשיך לנהל את האדם לפי צורת החשיבה הישנה. במערכת המקושרת שבה אנו חיים כיום, אופי ההתקשרות בין פרטים חייב לעבור שדרוג.
צורת ההתקשרות החדשה בין פרטים דורשת שינוי ב"תוכנת ההפעלה" של האדם, כך שיתפוס את טובתו האישית כחלק בלתי נפרד מטובת המערכת. עולם מקושר מחייב מודעות חברתית מחוברת, כלומר ראייה מערכתית כללית שלפיה כל אחד פועל ושוקל את צעדיו.
בגרסה המעודכנת תיערך ההשוואה מתוך כוונה חדשה, שביסודה הרצון להבין במה אפשר להועיל לאחרים או להשלים אותם כדי להיטיב עם המערכת כולה.

בהתאם לכך, הצפי הוא שהפיתוחים המתקדמים בעתיד ישמשו בעיקר ליצירת כלים שישרתו את ההתפתחות התודעתית של האדם והמעבר מתודעה פרטית לתודעה משותפת. כלים אלה יעזרו לאדם לתרגל את היחס החדש ויכשירו אותו להרגיש ולהבין את רצונותיהם ומחשבותיהם של האחרים יותר ויותר.

ובנימה אופטימית

כאשר יתקיים קשר הדדי באיכות כזו, כל פרט יזכה לתחושת ביטחון ולחיים בדרגה חדשה לחלוטין. ההרגשה שהאנשים סביבו רוצים בטובתו ומוכנים לסייע לו תשחרר אותו אט אט מהדאגה הבלתי פוסקת לצורכי עצמו, מהחרדה האישית למצבו ולעתידו. כשליבו ומוחו יהיו חופשיים מהטרדות האישיות, הוא יוכל לממש חלקים נרחבים יותר מהפוטנציאל שטבוע בו.

[1] "מטבע האגואיזם, שבדרך שמושו נעשה צר ביותר. כי הוא מחויב פחות או יותר לקבל אופי של שנאה וניצול של הזולת, כדי להקל על קיומו עצמו. ואין המדובר משנאה מופשטת, אלא מהמתגלה במעשים של ניצול לחברו לטובת עצמו, ההולך ונעכר לפי דרגותיו, כגון: הערמה, גניבה, גזילה ורציחה. וזהו מכונה אגואיזם צר" (בעל הסולם, עיתון האומה, כתבי בעל הסולם, עמ' 499).

 

הערות:

[i] דבריו של דניאל גילברט מובאים בפתיחת הספר "מחוברים".

[ii] מתוך מאמרו של קרוגמן, פול, "The Conscience Of a Liberal, 16.6.09.

http://krugman.blogs.nytimes.com/2009/06/16/parsing-interest-rates

[iii] מתוך מאמרו של סולאנה, חאבייר, 'The New Grammar of Power', 1.8.11.

 http://www.project-syndicate.org/commentary/solana10/English