וואבי סאבי

המצב כרגע בעולם הוא שבור, מרוסק. כמות המטופלים בנפש עולה ועולה. כאילו לעולם נשבר הלב. 

זה קשה כשהלב שבור, אבל לב שבור הוא לב שלם. מישהו הרגיש ככה פעם? אני לא יודעת. כשהלב שלי היה שבור, הוא היה שבור! מרוסק! הרגשתי כאילו הטיחו אותי ברצפה עשרות פעמים, הכול כאב לי, אפילו הפרצוף שלי כאב! 

אני לא אשכח את הרגע הזה, הפעם הראשונה שהלב שלי נשבר, כשנפרדתי מהחבר הראשון שלי, היינו יחד שש שנים, בזמנו זה היה כמעט חצי מהחיים שלי. הוא בדיוק הלך ואימא שלי באה אליי לחדר וראתה אותי, שבורה, מרוסקת. הנחתי עליה את הראש. ברקע התנגן השיר "גאולה, הווו גאולה, נשקי אותי עכשיו נשמה", ואימא שלי ליטפה לי את השיער ובכתה יחד איתי.

אין, הייתי גמורה! מי יכול היה לשכנע אותי, אז, שלב שבור הוא לב שלם?! שהגאולה מנשקת אותי, ממש עכשיו. אבל האמת היא, שהלב שלי היה שבור מלכתחילה, הקשר הזה לא היה לי טוב, ומה שכאב היה לגלות את זה. כמו שהעולם עכשיו שבור, הוא היה שבור כבר זמן רב, אבל עכשיו אנחנו מגלים את זה.

חצי אחד רוצה לחזור אחורה, למה שהיה, וחצי שני רוצה כבר את העולם החדש שמתהווה לו. אנחנו נראה, שהלב יהיה שלם בסוף, ושהוא היה חייב להישבר בשביל זה.