תפריט
תפריט
אתמול סערו הרוחות בבית משפחת פרץ. כמובן שחיכינו שהילדים יצאו למסגרות כדי שאנחנו נוכל לפרוץ גבולותינו ולהטיח אחד בשני כל מה שנמצא מעבר לקו האדום של יחסינו לאן. התינוק ישן לכן נאלצנו לשמור על כמה כללים אתיים של לא לעלות בשום אופן לטונים גבוהים. אבל המילים החדות כתער ננעצו בלב, כמו ששני אנשים שחיים יחד חמש עשרה שנה יודעים. מכירים כל חולשה, כל רשלנות מקצועית בתחום המשפחה.
אז הבטחתי לו שאני לא שונה. ככה זה בדור שלנו. זאת רוח התקופה. וכדי להוכיח לו את צדקתי אחת ולתמיד, החלטתי לפגוש כמה מומחיות בתחומי המריבה, שאולי יסבירו לו (ולי) שזו לא אשמתי.
הראשונה שפגשתי הייתה סוניה אישנקו, מאמנת ויועצת לכלכלת המשפחה ואסטרטגיות השקעה, אחת שמבינה שהזמן יקר והפיוז קצר.
תגידי ת'אמת, נשים יותר בזבזניות?
"זו אגדה אורבנית. גברים חיים בסרט שהם מבזבזים פחות, כי הם רואים רק את מה שהם מוציאים עבור עצמם אז הם אומרים 'אני לא מוציא כלום, לאן נעלם כל הכסף?'. אבל האישה מביטה על המצב מתוך ראייה מערכתית. היא לוקחת בחשבון את הצרכים של כל בני הבית, לכן היא מסוגלת לעשות את השינוי".
"מניסיוני אני רואה שאם הגבר לבדו לוקח אחריות על המשפחה, ורוצה לשנות את המאזן הכלכלי זה פחות עובד. למה? לא יודעת. כי מה שהאישה רוצה זה מה שקורה". היא צוחקת, "אם גבר רוצה ואשתו לא מוכנה זה מחסום פסיכולוגי עבורו. 'אישתי לא מרשה'. אבל האישה מצליחה די בקלות לרתום את בני הבית לעשות את השינוי הזה. אז ההמלצה החמה שלי: תהיי מעורבת בענייני הכלכלה המשפחתיים".
אוקיי, אני חייבת להודות שקצת נלחצתי. אולי בעלי שיחיה בכל זאת קצת צודק. אבל מה עוד נשאר לחסוך? אני קונה בסופר הכי סוציאלי במדינה!
כדי לקחת נשימה מהלחץ הפיננסי, פניתי לביתה של חברתי הטובה, אדווה אלפסי, עובדת סוציאלית, בעלת קליניקה לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי, ומומחית לכל מה שבינו לבינה. רק מלשבת איתה ולראות באיזו חדווה היא עונה לבעלה בטלפון, כמה היא משקיעה בפרטים הקטנים של מערכת היחסים, איך היא דואגת למעט להתלונן שאין לה כוח יותר לכביסות ולסידורים, אני כבר מקבלת שלל דוגמאות להתנהלות בריאה.
למה זוגיות זה כזה מסובך? למה כל זוג שלישי מתגרש? מה נהיה?
"אנחנו יותר אגואיסטים מבעבר, ובגלל שכל צד מרוכז בעיקר בעצמו ולא באחר, יוצא שכל אחד מנהל זוגיות עם עצמו, עד שמתייאש ושוב יוצא לחפש. וגם כשאנחנו מחפשים יש כל הזמן עוד ועוד משהו שאני רוצה, ונראה לי שאף אחד לא מסוגל למלא את המאווים שלי. זה מעגל סגור".
"פחות אגו – יותר ויתורים. זה כביכול מובן מאליו שבן זוגך צריך לוותר לך, אבל מה פתאום שאת תהיי הראשונה שמוותרת? כל הקאץ' הוא שאם תוותרי ראשונה, סביר להניח שהוא יצטרף.
אני מאוד מחזיקה מהיכולת הנשית הטבעית להביא דברים כך שיחדרו ללב, גם בשעת כעס. אישה היא הרצון שמניע את המערכת, אם יש לך חזון איך את רוצה שדברים יראו, את תצליחי לגרום להם לקרות. גם אם זה אומר לבלוע כמה צפרדעים בדרך".
עם טעם צפרדעי בפה יצאתי לפגוש את יעל לשד-הראל, יועצת תעסוקתית, שאולי תעשה לי חשק לחזור לשוק העבודה, ולחסוך את המריבה הכלכלית הבאה. בקולה חשתי מיד את הדאגה הכנה לאותם אלפים שפונים אליה בתקווה לשים קץ לייסורי העבודה שלהם, "הדור הזה רוצה לבוא לידי ביטוי אישי מ-ל-א ולא להיות בורג קטן במערכת. בהרבה מקרים הם מרגישים שהעבודה לא מתגמלת. אין תגמול כלכלי הולם, ויותר מזה, אין גם תגמול רגשי של סיפוק עצמי ומשמעות.
אני חושבת שהשינוי טמון ביחסי העבודה דווקא. כרגע הם מאוד מנוכרים ונעדרי תחושת ביטחון. המעסיקים לא מרגישים מחויבים לעובדים והעובדים לא מתחייבים למקום העבודה. כל אחד מנסה למקסם רווחים על גב השני. זה יוצר מציאות לא חיובית בכלל".
"להשקיע ביחסים. ליצור תחושה יותר חמה, משפחתית, שמקום העבודה ירגיש כמקום שכיף להשתייך אליו, שאכפת למעסיק ממך, שהמעסיק רוצה שתצמח, שתתפתח, שיהיה לך טוב".
נשמע מצוין. מה לגבי נשים? את רואה הבדל ביחס שלהן למקום העבודה?
"היום אישה מצליחה זו לרוב אישה שפועלת לפי קוד פעולה גברי ולכן המערכת ממשיכה להיות מאוד מנוכרת. אם את ואני וכל אישה נעז יותר ונביא לקדמת הבמה את התכונות הנשיות שלנו דווקא, כמו היכולת לתת לו את המקום שלו, לבנות קרקע יציבה, תחושה של חמימות, עזרה הדדית במקום העבודה, זה יעורר באנשים תחושת שייכות ויניב תוצאות יפות יותר".
סבב השיחות הזה הבהיר לי שאם אני רוצה שיהיה טוב, אני צריכה ליצור את הטוב הזה. והסוד הוא להכניס יותר שיתוף, יותר חום וביטחון לכל מקום שבו אני נמצאת. אבל כמו שאומר בעלי, שיחיה, אני גם וגם. גם מאמינה שהכול אפשרי, וגם יודעת שכדי להצליח אני זקוקה לרוח גבית של נשים נוספות מסביבי. כי אם אין אני לי מי לי, אבל בלי דוגמאות טובות, מי אני?
ולבעלי היקר שיחיה, אני פונה ללב שלך (כמו שאישה יודעת) ומבקשת: תקבל אותי כמו שאני, מי יודע אולי בסוף אצליח להביא שלום עולמי 😉
© כל הזכויות שמורות לישראלית – עיתון נשי חברתי
מבית קבלה לעם
הצהרת נגישות