חינוך בידיים שלנו 

כששמעתי על הכרזת משרד החינוך ניגשתי מיד לחפש פירוט של יישום התוכנית להקניית ערך הערבות ההדדית בפועל, כיצד הוא יוסבר לצוות המורים ודרכם לתלמידים בכיתות? כיצד יגויסו לעניין גם כל אמצעי התקשורת? מהן ההנחיות לבתי הספר וכיצד יערבו את הורי התלמידים? חיפושיי העלו חרס. אז אם התשובות לא הגיעו ממשרד החינוך, ואני בספק אם הן יגיעו, נראה שהכדור חוזר אלינו, ההורים. ההכרזה הזאת יכולה לשמש עבורנו כהזדמנות, "הרמה להנחתה".

אז מאיפה מתחילים? ברור שרק אדם מחונך, יכול לחנך אחרים. מהסיבה הזו, כדי ששנת הערבות ההדדית במסגרות החינוך תצא לפועל, צריך בראש ובראשונה להנחיל את הערך הזה למורות ולמורים, לאימהות ולאבות, ולבסוף, לתלמידים. ואיך מלמדים ערבות הדדית? לשם כך יש לנו עולם גדול, ובו דוגמאות אינספור כיצד הערך הזה מתקיים בהרמוניה מושלמת בכל אחד מחלקי הטבע. מלבד זה האנושי, כמובן. היחסים בין בני האדם ימתינו בקוצר-רוח עד שנעבור שלב אחר שלב ונלמד על הדומם, הצומח והחי ועל הקשרים ההדוקים ביניהם, נחקור כיצד אנו משפיעים על מערכת הטבע וגורמים לסופות, שריפות והצפות שחוזרות אלינו כמו בומרנג, ונגלה שאנו חיים בעולם בערבות הדדית אין "אנחנו" ו"הם", יש "כולנו".

ערבות הדדית היא ערך עליון וראוי שמשרד החינוך יאמץ אותו כמוטיב מוביל מהפעוטון ועד הבקו"ם, אבל נדמה שגם לנו ההורים וגם למשרד החינוך אין מושג מה זה אומר ואיך עושים את זה. הבעיה והפתרון עגול ואינטגרלי שבו משק כנפיו של פרפר בצידו האחד יכול לגרום לסופת טורנדו בצידו השני. ההשפעה ההדדית בין כל חלקי העולם הם דוגמה נהדרת ומפורטת שמתארת לנו כיצד מתקיימת מערכת הטבע, שאנו חלק ממנה. וכך בתהליך הדרגתי וטבעי התלמידים, וגם אנחנו, נבין ונרגיש על עצמנו את אותה תלות הדדית שמתקיימת גם בין בני האדם, לטוב ולרע.

שיעורים בהרמוניה

לימוד "ערבות הדדית" הוא בראש ובראשונה להתבונן במבט חדש על העולם, לסגל ראייה חדשה, מבט מן הצד שחוקר ומסיק מסקנות. לכן, אם השאיפה שלנו היא להגיע לערבות הדדית בינינו, אנחנו צריכים לחקור את הסביבה שלנו, ולכתוב. לתאר ולרשום מה נכון לעכשיו לא פועל בהרמוניה סביבנו, מהמערכת האקולוגית ועד לעולמות המדיה והתקשורת. אם אנחנו רוצים לחיות כמערכת אחת, עלינו לבדוק מה לא עובד כאן, לפרטי פרטים, ולאט לאט לפרוץ את הדרך לעולם החדש. עבור סגל המורים והמחנכים, ערבות הדדית צריכה לטפס למעלה ולהגיע לראש סולם החשיבות. הציונים הגבוהים, הפרסים והמדליות יחולקו לאותם תלמידים שיפגינו רצון ומאמץ לקיים קשרים חיוביים והדדיים עם חבריהם לספסל הלימודים, דרך נתינה, נדיבות, הקשבה, שיח מכבד, ויתור ושיתוף פעולה. ואם יתחילו לפתח מערכים כאלה כבר בגני הילדים, מה טוב. כדי שהילדים יאמצו את הערך הזה, הם צריכים לחיות אותו, לספוג אותו מהסביבה. הוא צריך להקיף אותם מכל הכיוונים. גם בבית הספר, גם בחוגים, גם בתכנים שהם צורכים במסכים וגם בבית, עם ההורים והאחים.

בערבות הדדית אין "אנחנו" ו"הם", יש "כולנו". לכן על ההורים לתת דוגמה כזו במקומות העבודה, במפגשים עם חברים ובבית עם הילדים. בבית הספר זה צריך להיות ערך שחי ונושם בין צוות המורים ובקשר שבין המורים להורים כי ערבות הדדית היא לא סתם "ערך". זהו כלל שמשנה את היחס שלנו למציאות שבה אנחנו חיים, ומפעיל את הרגשת האחריות האישית שלנו כלפי אחרים.

הגוזלים שלי

אחד התיאורים היותר יפים ששמעתי לערך הערבות ההדדית, הוא שעלינו להתייחס לכדור הארץ ולכל החיים שיש בו כמו לקן של גוזלים. כשאנחנו נתקלים בקן של גוזלים, המראה מעורר בנו התרגשות מהולה בחמלה, ורצון שהקן הזה יישמר, שלא ייפול, שלא יינזק. וזה לעיתים אף גורם לנו לעשות פעולות שונות כדי לדאוג שהקן יהיה שמור ובטוח. כך בעצם עלינו לנהוג האחד כלפי האחר. על כל אחד מאיתנו לחוש שהוא האחראי הבלעדי על קן הגוזלים, שלא ייפול, שלא יינזק. נראה שמשרד החינוך לקח על עצמו תוכנית שאפתנית, יחד עם זאת, זהו צו השעה. הילדים הרכים האלה אוטוטו יובילו את העולם לטוב, או לרע. אז אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יקומו וילכו לבתי הספר מאושרים ויחזרו מאושרים, שהם ירוצו לשם בשמחה כמו שהם שמחים לפגוש את סבתא האהובה, אם אנחנו רוצים שהם יחושו בטוחים כמו גוזלים בקן של ציפורים, עלינו לדאוג שמשרד החינוך יקיים את חלקו, יבנה תוכנית מפורטת וייתן דין וחשבון להורים ולחברה כולה כלפי עתידה, ושיקבל מאיתנו ההורים את מלוא התמיכה וההשתתפות. לזה קוראים ערבות הדדית.