לאן זה הולך כל האנטישמיות הזאת?

מספר מקרי האנטישמיות בעולם שובר שיאים בימים אלה. אפשר לראות שבכל פעם שהבעיות מחריפות ברחבי העולם, הן מלבות את הכעס כלפי היהודים. אפשר לצפות מכך שככל שמגיפת הקורונה תימשך זמן רב יותר, כך העולם יפנה אצבע מאשימה כלפי היהודים.

מיה גרינברג

מספר מקרי האנטישמיות בעולם שובר שיאים בימים אלה. אפשר לראות שבכל פעם שהבעיות מחריפות ברחבי העולם, הן מלבות את הכעס כלפי היהודים. אפשר לצפות מכך שככל שמגיפת הקורונה תימשך זמן רב יותר, כך העולם יפנה אצבע מאשימה כלפי היהודים.

"מה שאנחנו צריכים לעשות, אולי יותר מהכל, הוא להוציא את האנשים האלה, אחת ולתמיד, מארצנו." אמר הפוליטיקאי הקנדי הקיצוני טרוויס פטרון בסרטון שהעלה. טרוויס אינו היחיד שאומר זאת, והתבטאויות כאלה מגיעות לא רק מהימין הקיצוני אלא גם מהשמאל, ואף מאנשים שבדרך כלל אינם קיצוניים. יותר ויותר אנשים מבטאים ומשתפים פוסטים אנטישמיים במדיה החברתית.

כשם שהיהודים בגרמניה לפני מלחמת העולם השנייה ניסו לשכנע את הנאצים שהם גרמנים טובים אך ללא הועיל, כך היהודים מנסים היום לשכנע את העולם שהם טובים לו – הם תורמים לצדקה יותר מכל עם או דת אחרת, הם תורמים לחידושים בהייטק שמקדם את העולם הרבה מעבר למספרם בעולם, יהודים מעניקים לעולם רופאים גדולים, הוגי דעות, אמנים, יזמים, הם פעילי זכויות אדם נלהבים. אבל העולם משום מה מגיב במידה רבה של בוז. זה אולי נשמע אירוני, אבל זה מאוד שיגרתי שמפגינים בהפגנות נגד גזענות צועקים "יהודים מלוכלכים" אל מפגינים אחרים, כי הם פשוט לא תופסים אנטישמיות כסוג של גזענות.
שנאת יהודים אינה רציונלית, היא אינה זקוקה להצדקה (אם כי תמיד תומצא סיבה) והיא תמיד גדלה בזמנים קשים. אך למרות שרוב היהודים ורוב הלא-יהודים אינם מודעים לכך, יש סיבה לשנאה.
כשאברהם, העברי הראשון, עזב את עיר הולדתו, חרן, בבבל העתיקה, זה קרה מכיון שתושבי ארצו סילקו אותו. במדרש רבה, אצל הרמב"ם ובמקורות רבים אחרים מתארים כי אנשי חרן התנכרו זה לזה ואברהם ניסה לחבר ביניהם, לעזור להם להתגבר על יחסם האגואיסטי זה לזה, אך במקום לאמץ את שיטתו, הם זלזלו בו, עד שסילקו אותו לחלוטין מבבל. כידוע זו לא היתה סוף דרכו של אברהם.
כשנדד מערבה לכיוון כנען, החלו יותר ויותר אנשים להצטרף אליו. אנשים שהבינו את דרך החיים שהציע – חיבור ביניהם מעל הדחיה והשנאה שמתגלה באופן טבעי. בעוד אלה שהשאירו מאחור התפלשו בשנאתם ובסופו של דבר נפוצו לכל עבר, הפכו אנשי אברהם לאומה והמשיכו לעבוד על הגדלת החיבור ביניהם, למרות הסכסוכים שהתעוררו בתוכם באופן טבעי דרך קבע.
אותו הבדל מהותי עתיק יומין בין קבוצת אברהם שהתפתחה עם שיטת החיבור, לבין שאר הבבלים שהתפתחו עם התפיסה האינדיבידואלית, האגואיסטית, הוא שורש שנאת היהודים.

מכיוון שהתרבות הבבלית התפשטה על פני כדור הארץ, אין מקום על פני הגלובוס ללא אנטישמיות הממתינה למשבר שיוביל אותה. ואם הקרע העתיק אינו מספיק בכדי להצדיק את האנטישמיות, עם יציאתם ממצרים, הוטל על היהודים שצלחו את הקשה מכל ונותרו מחוברים, להיות "אור לגויים" – ללמד את אורח החיים לאור החיבור לשאר אחיהם שהתפזרו בעולם. במשך כמעט אלפיים שנה נלחמו היהודים לשמור על החיבור ביניהם ולהיות נאמנים למשימתם. אבל לפני כאלפיים שנה הם נכנעו לשנאה ולאגו שגבר ביניהם, התפרקו ונעשו ככל העמים. בשל כך הפכו היהודים לא כשירים לבצע את משימתם, שנאתם זה לזה ואי היכולת להתגבר עליה עד עצם היום הזה, מונעת מהם לממש את ייעודם, להעביר הלאה את שיטת החיבור.

מכיוון שהיהודים ״נפלו״ מאהבת אחים, ממצב של "ואהבת לרעך כמוך" לשנאת אחים, העולם אינו רואה בהם יותר את נשאי שיטת החיבור. להפך, הוא רואה בהם את האחראים לצרות העולם ובעיקר למלחמות. אם נשאל אנטישמי מי אחראי למלחמות, תשובתו תהיה אחת, היהודים. על אף שהם אינם מודעים לכך, בהטילם את האשמה לכל צרות העולם על היהודים, אומרים האנטישמים למעשה שהיהודים אינם מביאים את השלום והחיבור בין בני אדם ומודים שהמשימה שניתנה ליהודים לרגלי הר סיני עדיין תקפה ואי-ביצועה היא הסיבה לשנאה כלפיהם.

מה אם כן צריכים היהודים לעשות בקשר לזה? בדיוק מה שהאנטישמים מצפים מהם באופן לא מודע לעשות: להתחבר ולהקרין את החיבור ביניהם לעולם, זוהי למעשה מהות המשימה של להיות "אור לגויים". אם היהודים יתחברו מעל שנאתם, הם יהוו דוגמא ויסללו את הדרך לשאר העמים.
למרבה האירוניה, התרופה היחידה לאנטישמיות, היא שיטת החיבור שקיימת בשורש האומה היהודית ובשיתוף שלה עם העולם. יוצא מכך, שהסכנה הגדולה ביותר לעם היהודי היא אי ידיעת תפקידו.