את האגדה שלי!

מאיה בת ה-22 נרצחה על ידי בן זוגה והותירה חלל בלב משפחתה שלא יתמלא לעולם. המסר שביקשה המשפחה להעביר בהלוויה הוא קשה לשמיעה: אם זה קרה לנו, זה יכול לקרות לכל אחד.

אף אחת לא חסינה מאלימות כי אנחנו נכשלנו. אנחנו כולנו אשמים בכך שאיננו מצליחים להתאחד ולעשות פעולות שישנו את פני החברה לטובה.

יש לנו בעיה בסיסית: בחברה הישראלית המודרנית אין שוויון בין גבר לאישה. החברה לא מכיילת את הגבר להבין ולהרגיש שהוא ובת זוגו, ובכלל גבר ואישה, הם לגמרי שווים.

שוויון לא אומר שאין הבדל בין גבר לאישה, יש הבדל ואסור לנו לטשטש אותו. הניסיון לנטרל את ההבדלים כך שנשים יהיו כמו גברים גורם להן לאבד את הייחודיות, הרוך והגישה הנשית, וכל החברה מפסידה מכך. אם נשתמש בהם נכון, ההבדלים בין המינים יביאו לאיזון, להדדיות ולהשלמה, כמו במשפחה בריאה.

אישה היא לא גבר, היא יותר חלשה פיסית, מה שהופך אותה ליותר רגישה, תלויה ופגיעה. בשביל ליצור שוויון, הגבר צריך לנהוג כלפיה ביתר חשיבות וכבוד, לתת לה יחס מתחשב ולבבי.

אם החברה תיתן משקל ויחס מועדף לנשים, נשלים בכך את מה שחסר לה מצד הטבע, וכך נגיע לשוויון המיוחל. זה כמו במשקולות, אם בצד אחד חסר, אז מוסיפים עוד משקולת כדי להגיע לאיזון.

היחס הזה חסר לנו מאוד, הוא צריך לזרום בעורקינו, להיות חלק מהחינוך שלנו מהגיל הצעיר ביותר ועד סוף החיים.

גברים חשים זלזול פנימי כלפי נשים כפחותות מהן, זה היחס האינסטינקטיבי שלהם, אבל הבעיה היא שכנגד זה אין לנו חינוך שיטתי שיטמיע בהם הסתכלות ויחס נכון כלפי נשים, כשוות, חכמות ומוערכות.

נשים צריכות להתאחד ביניהן ולדרוש חינוך לחיבור נכון בין המינים, לטובת כלל החברה. עלינו להטמיע מהגן דרך בית הספר ועד מקום העבודה, שעל הגבר לנהוג בעדינות, לתת עדיפות לאישה, להגן עליה, ויחד עם זאת להביט בה כשווה לו.

תהליך חינוכי הוא תהליך ארוך שדורש התמדה של שנים, אך הוא גורם לשינוי תפיסה משמעותי, לא עוד פתרון שהוא כמו פלסטר על פצע מדמם. זו הדרך להבטיח לעצמנו שאף גבר לא יהיה מסוגל להרים יד ולפגוע באישה, ושהמוות הטרגי והעצוב של מאיה לא יקרה יותר לאף אחת, לעולם.